בממלכה שבה הכל מוכתב מראש, נסיכים לא אמורים לבחור במי להתאהב - ובטח שלא זה בזה.הנסיך ווילסון והנסיך צ'רלס מגיעים משתי ממלכות שנמצאות על סף מלחמה. יש להם מטרה אחת ברורה: למצוא נסיכה, לחתום על ברית פוליטית ולהציל את עמם. אבל כשהדרכים שלהם מצטלבות והם נאלצים לשתף פעולה, הם מגלים שהאויב הכי גדול שלהם הוא לא הצבא שבחוץ - אלא הרגשות שנולדים ביניהם.בעולם של חובות, כתרים ושקרים, הם יצטרכו להחליט מה שווה יותר: הממלכה שלהם, או הלב שלהם. כי בסופו של דבר... אין מספיק נסיכות לשניהם.

החיים של נארה פוסטר הם של כל נערה אלפית רגילה. לימודים בפוקספייר, תחרויות ספורט, דברים כאלו. אז זהו שלא, כי כמובן שיש לה בגנים את הנטייה המלהיבה של הוריה להיקלע לחוויות כמעט-מוות! עם גילויים ואמיתות מהעבר שאף אחד לא מספר לה עליהן, סודות שיכולים לשנות את פני השטח וכמובן מנה נדיבה של סוקיף, הספר הזה ממשיך את מורשת קוטלק- אבל לדור הבא! הספר כתוב בצורה המדויקת שבה שאנון כותבת (רק מנקודת המבט של הגיבורה או הדמויות) ולכן זה מין ספר קוטלק קטן משלי שחשבתי עליו במשך שנים. מקווה שתאהבו אותו!✨💖😍

ביל חזר לשולחן ואמר, "היא מתעוררת". כולם הלכו לסלון, הנערה פקחה עיניים והחלה למלמל, "אמא, אבא, סיריוס, הארי." הארי היה המום הוא הסתכל על הנערה בקפידה וראה שחוץ מהעיניים היא היתה דומה לאימו, השיער ג'ינג'י גלי, הפנים, ורק העיניים העיניים של אביו.. ואז היא החלה לקלוט מה קורה סביבה, היא בחנה את האנשים עד שהגיע להארי ולפתע היא החלה לבכות. היא בכתה ובכתה, גברת וויזלי ניסתה להרגיע אותה אבל זה לא עזר רק אחרי כמה דקות ארוכות היא נרגעה והחלה להגיד, "הארי אתה בחיים, אתה בחיים". הארי התקרב ושאל "איך את מכירה אותי?" והיא החלה לספר, "אני מכירה אותך עוד מגיל קטן, אני זוכרת אותך שובב ביותר למרות שאני גדולה ממך רק בשנה, אני זוכרת שנולדת ואני זוכרת את יום הולדתך הראשון, הארי אתה בטח לא זוכר אותי אבל אני היא אחותך לולה, לולה לילי פוטר." מה קרה כשלהארי התגלתה אחות, ומה יקרה בשנים שלאחר מכן

לממלכת לוקסאריה יש שני צדדים ואפילו השמיים עצמם התחלקו לכחול ואפור. בצד אחד של לוקסאריה-הצד המואר-עמדו ארמון המלכות גורדי שחקים מזכוכית לבנה וזהב, כל חלון נוצץ כאילו מישהו ליטש את האוויר עצמו. שם גרו האנשים שנראו כאילו נולדו מחיוך: פוליטיקאים, אמנים, בעלי חברות ענק, וכל מי שידע לדבר בצורה הנכונה, להתלבש נכון, וללחוץ ידיים בזמן הנכון. הרחובות שם היו נקיים מדי, כמעט לא אנושיים, כאילו עצם האבק הוגלה מהם. בלילה, האורות לא כבו-הם פשוט עברו להיות רכים יותר, מבטיחים שהכול בסדר גם כשזה לא היה וטכנולוגיה מדהימה בלוני אוויר ספינות שמיים שמביאות אדם ממקום למקום ספינות מסחר משגשגות. אבל אחרי כל כך זה... היה הצד האחר. הצד האפל של לוקסאריה לא היה רק מקום-הוא היה תחושה. שם הבניינים נטו הצידה כאילו הם מתביישים בעצמם, הרחובות היו צרים מדי, רטובים תמידית, ומוארים באורות ניאון עייפים שמצמצו כמו עיניים שלא ישנו שנים. שם לא שאלו "מה אתה עושה בחיים?" אלא "למי אתה חייב כסף?". שוחד לא היה פשע-הוא היה שפה. פחד לא היה רגש-הוא היה מטבע הכל כרגיל בלי להשתנות אבל מה קורה כשפושע מבוקש בממלכה ובעל בר אהוב מוצא תינוקת רעבה בפח אשפה ומחליט לגדל אותה כשלו?

מכירים פרסי ג׳קסון? מצויין! הסיפור הזה הוא על ילדה בשם נגה. הילדה הזאתי איכשהו ( לא מגלה איך כי זה יעשה ספויילר ) מצטרפת לעולם שלהם. היא עוברת הרפתקאות ומסעות עם הדמויות המוכרות ואפילו יש נבואה שלמה בשבילה! אני מקווה שתהנו, ואם לא אשמח שתגידו לי למה. קריאה מהנה 🫶🏻🔥✨️