שמי הוא אדריאנה, תמיד הייתי ילדה קשה, רעה ומרדנית. הילדות שלי הייתה קשה וכואבת. אבא תמיד היה חוזר שיכור לבית ואנחנו, אנחנו חיכינו למכות כמו לחיבוקים... אחי הגדול ראיין תמיד חיבק ואהב. אני זוכרת את הימים שאבא בא לחדר שיכור כדאי להרביץ לנו ואני כילדה בת 7 פחדתי מאוד. ראיין היה מחביא אותי ואומר לאבא להרביץ לו במקומי.. ותמיד שמעתי את הצרחות מכאב גם כשהיה בן 13. אמא לא יכלה להתערב כי היא הייתה חוטפת בעצמה.. יום אחד אמא נעלמה מעיני, אחי ידע אבל אני רק חיכיתי עם בובה ביד והתפללתי שהיא תחזור. ואז שהבנתי שהיא מתה התחלתי לפגוע בעצמי. מגיל 9 כבר ניסיתי להתאבד כמה פעמים וזה לא צלח. ניסיתי להתאבד רק כדאי לפגוש את אמא בפעם האחרונה.. פעם ראשונה שנאנסתי על ידי אבי הייתי רק בת 11. ומשהו בי נשבר. הרגשתי ריקנות ונכנסתי לדיכאון. כשהגעתי לגיל 18 הייתי חשפנית רק כדאי להרוויח כסף ולקנות לי את בית חלומותיי. הייתי רגילה להיות חצי ערומה בגלל אבי. חיכיתי ליום שבוא אני אעזוב את הבית. בלי קללות, מכות והטרדות מאבא, רק חופש. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ שמי דמיאנו ויטאלה. בגיל 23 הפכתי לקאפו הגדול באיטליה. נולדתי לתוך עולם של כוח, כסף ודם. מגיל צעיר לימדו אותי שאמון הוא חולשה ורגשות הם מותרות. בזמן שאנשים אחרים שיחקו עם חברים, אני למדתי איך לשרוד.