יורי ביילי: "על תעשי לי את הפרצוף הזה, זאת התחלה חדשה. שבה שנינו נהיה מאושרות. את עוד תודי לי" אמרה אמא ולחצה על הגז. התחלה חדשה, כן התחלה חדשה בתחת שלי. אולצתי לעזוב את כול מה שידעתי וגדלתי עליו ולעבור לבית אחר, אבא חורג, אח חורג. אח חורג.. אפשר לומר שהתחלנו ברגל שמאל. מעולם לא רציתי להיות בבית שלו, לחלוק איתו אוכל ובטח ובטח שלא להתאהב בו. נכון תמיד אומרים שהפכים משלימים אחד את השני? אז הם טעו ובגדול. אני רותחת, עוד שנייה שוברת שולחן והוא צוהל לו ומדלג משמחה. אני צוחקת והוא מסתכל עליי כאילו אני המכשפה הזקנה והמכוערת ביותר שראה בחייו. אני מוצאת ומאמצת גור כלבים והוא עוד שנייה זורק אותו מהחלון. אני כבר מאוהבת בו, ואין דרך חזרה. הקרבה אליו מפריחה בי חיים ומעודדת אותי כול פעם מחדש. הבית שגדלתי בו, הלהקה והחברים שלי לא נראים כול כך חשובים כשהוא עומד על הכף. אפשר להגיד שאנחנו ביחד כאוס, אבל כאוס יפהפה. ברוק ג'קסון: תמיד חשבתי שזה יהיה אני וההורים שלי. הכול קרס ונשבר לרסיסים כשאמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן שלה. כול כך הרבה כאב הצטבר בי. עבר שבוע, עבר חודש, עברה שנה. עברה שנה שאני לא מרגיש כלום. אני לא נותן לעצמי להרגיש כלום. הדבקתי עם דבק שלוש שניות את השברים אבל הכול נשבר מחדש כשהיא הגיעה. אבא שלי המשיך הלאה.

האגדה הזו מוקדשת לכל שבורי הלב שחוו אהבה אמיתית בחייהם ואיבדו אותה. הספר הזה מוקדש לכל מי שמחפש קסם בחייו וקצת אור. אתם מוזמנים לקרוא את התקציר הפעם אין אזהרות טריגר.

ממליצה קודם לקרוא את הסיפור "אהבה בצבע חאקי", מפני שסיפור זה הוא סוג של סיפור המשך. *** הם יכולים להתפרק, או להתחזק. השאלה היא במה יבחרו. *** מהיום בו אופק, בן זוגה של אלמוג, עבר לעיר אחרת- חייה השתנו. המשפחה שלה מתפרקת וכך גם הזוגיות עם אופק. ביום הראשון ללימודים, היא פוגשת ברון, בחור קר וקשוח, שנראה כי אינו מושפע מהחמימות ומליבה הרחב של אלמוג. לפחות בהתחלה... ***

התחלה חדשה, חברים חדשים, מפקד חדש. בכל אלו פוגשת אריאל בארבעה חודשי טירונות מפרכים, שבסופם, תגשים אריאל את חלום ילדותה- להיות חלק מגדוד קרקל. אך בדרכה קשיים רבים, והקושי הגדול ביותר הוא לא להתאהב במפקד. *** "אני אוהב את הצחוק שלך," הוא אמר בלי שום קשר, ואני חייכתי חיוך ביישני, "הוא סתם ילדותי." עיניי הביטו בעיניו השחורות, שגרמו למערבולת להיווצר בבטני. "זה מה שאני אוהב בו."

16+ הסיפור נכתב מפרי דמיוני אין שום קשר למציאות. עובדת שבכ, שלשעבר שירתה ביחידת דובדבן כמסתערבת הראשונה ביחידת דובדבן מתגייסת לשירות הביטחון הכללי ומקבלת מאבטח מסיבות איום על חייה מכיוון שמהווה איום על אויבי מדינת ישראל, המאבטח שמקבלת ששירת ביחידת דובדבן הוא במקרה אדם ששירת איתה ביחידה ויש בניהם עבר רומנטי. שירים לתחושות ואווירה של הסיפור מנסים - עידן עמדי אמצע הלילה בכפר - הראל מויאל כל הזכויות שמורות.

עדי אטיאס הוא בחור מרדן הנער המפונק שכל נערה או אישה נופלת אל זרועותיו, הוא מחפש רק צרות שובר לבבות. הגבר הנאה שיודע את המשחק. ״בנות בשבילי כמו נייר טואלט.״ הוא מפונק הבחור ששמו השני צרות. "אני רואה שסוף סוף מצאת את הדרך הביתה עדי!" "הגיעה הזמן שתתרחק מהחברים המפגרים שלך!!!" הוא צעק. "מעכשיו אתה עובר ללמוד בלונדון בתיכון רוקפורד, ואתה מרותק לשבוע. עד שתיסע שבוע הבא רשמתי אותך זהו נגמר בלי אלכוהול בלי חברים מטומטמים." הוא אמר בקול תוקפני לוקח את הטלפון והמחשב והמפתחות. וכאן מתחילה הבעיה. לירז יזראילוב היא בחורה מרדנית צעקנית אחת שתלך נגד הזרם היא לא רואה בעיניים מטורפת פראית חסרת מעצורים, ובמילה אחת צרה שכל גבר לא ירצה להתעסק איתה. ״מי שנדלק עליי מת אני הופכת אותו לעבד שלי.״ אך מה קורה בלילה אחד כשהנערה הזו מחליטה לעבור את הגבול האפשרי? "אז מה אתן מתכננות בנות היום מסיבה אצל לירז?" "סוד כמוס לפרה ולסוס," "אני מקווה שבלי אלכוהול?" "חס וחלילה אבא יעיף אותי בטיל מהבית להתחתן בגיל צעיר לא בא לי," אבל מה קורה שהיא מפרה את ההבטחה? "את הבטחת לי להשתנות לירז," הוא הביט בי בכעס. ״את לא לומדת לירז אני מבטיח לך הפעם שזה לא יעבור לך בשתיקה כמו שאמרתי לך פעם אני הבצעה זאת עכשיו את עוברת ללמוד בפנימייה בתיכון רוקפורד

סיפור המשך ל'לקחת סיכון' *מכיל קללות *מכיל תכנים מיניים *ערסים

אהבה? היא לא חשבה על זה בכלל, ובטח שלא איתו. - מכיל תכנים מיניים - מכיל קללות - ערסים

״תשחרר ממני כבר״ אמרתי גלגלתי את עיניי, מיד התחרטתי על זה. הוא משך אותי ממותניי והצמיד אותי לקיר ״מה עשית עכשיו?״ לחש לאוזני בהתגרות, ״מה אכפת לך,תחזור למועדון החברה שלך מחכה לך״ אמרתי בעצבים והוא הטיח את שפתיו על שפתיי, טעם ככ טוב אך נשיקה אכזרית.. *מכיל א1נס,שפה בוטה,הטרדות מיניות,וסמאטים מפורטים*

היום הראשון של כיתה י"ב. אני עוברת בשער עם תחושה מוזרה - זו הפעם האחרונה שאתחיל שנה כאן. אבל זה לא רק הסוף שמעסיק אותי, אלא גם מי שמחכה מעבר לשער. בחופש הגדול של שנה שעברה הוא העליב אותי, דיבר על הגוף שלי בצורה חסרת טקט, שבר לי את הביטחון - ומאז פשוט נעלם. מאז לא החלפנו מילה. אבל הרבה השתנה. בעיקר אני. לא דיברנו מאז הקיץ ההוא. מאז שפלטתי משהו שלא הייתי אמור להגיד. משהו שטותי, מטומטם, על איך שהיא נראתה. לא חשבתי שזה יפגע בה ככה. אבל אז היא נעלמה. התרחקה. ועכשיו, כשהיא צועדת שוב בשער - אחרי חודשיים של ניתוק - היא לא אותה ילדה. משהו בה השתנה לגמרי. היא יותר יפה, יותר חזקה, עם מבט שלא הכרתי. ופתאום, אני לא בטוח איך אני אמור להסתכל עליה. ספר שני בסדרה טריגרים- •קטעים מיניים (לא יהיה הרבה) •הפרעות אכילה *לא ניתן לקרוא כספר בודד