אנטוניו סמית', בן 22. אנדרו קופר, בן 18. אחד חייל. השני - המפקד שלו. הם באו מעולמות שונים, אבל נשאבים לאותו עולם - של מבטים גנובים, של מילים שלא נאמרות, של תשוקה שלא יודעת גבולות. אנשים יגידו שזה אסור. יגידו שזה לא מוסרי, אפילו פלילי. יגידו שזה לא יכול לקרות. אבל להם זה לא משנה. כי מבחינתם - אהבה היא אהבה. והם אוהבים. הם צריכים. הם מכורים. וזה הסיפור שלהם. #bl הומופובים זה לא בישבילכם🙄

אלינור כולם אומרים שקרני השמש צבעו את שיערה בעצמם, והים הכחול שטף את עיניה- היהלום של אילת ככה קוראים לה כולם. השמיים של אלי נופלים על ראשה כשאחיה, אהוב ליבה, שגידל אותה מאז היתה תינוקת- נהרג. השמיים של אלי נעלמים לגמרי כשעומרי, חברו הטוב, בו הייתה מאוהבת בסתר כל השנים משאיר אותה לבד בתוך כל הכאוס, ועוזב הרחק מעבר לים. אלי מוצאת את השמיים שלה מחדש בבית הכנסת. שמתקרבת לאלוהים ששוכן בהם. מנערת השמש הנצחית של העיר אילת היא הופכת להיות אשת משפחה ורעיה של רב. בוקר אחד היא קמה ובורחת חזרה אל החופים והים הפתוח הרחק מהקהילה הסגורה. על ידיה ביתה הקטנה ובליבה פחד שמאיים לשבור את כולה. אלי וייסמן, חוזרת לאילת כאלינור וסרמן . היא לא דומה לנערת השמש שהותירה מאחור. כעת, כל מבוקשה הוא לגונן על ביתה הקטנה ולשרוד את יום המחר. כך לפחות חשבה. עד שדמות מעברה הרחוק, זה שרוקן את המעט שנשאר בליבה חוזר יחד איתה אל נוף ילדותם. מי ידע שההסטוריה והעתיד גם יחד יכולים להשתנות בהווה אחד?

הפאנדומים שיש כרגע: ° הארי פוטר ° מארוול ° מתקפת הטיטאנים ° אקדמיית הגיבורים שלי • יתווספו עוד פאנדומים. • בתחילת כל פרק יופיע הדירוג המתאים. בחלק הראשון יש את ההסבר על הדירוגים. • מסומן בתור complete אבל עדיין עולים פרקים. • תהנו!

ללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט מתושבייה תומכים בצבעוניות ובחופש. התאבדות דרמתית של להטבית מוצהרת שקרתה לפני שנים- לא משנה כל כך את המצב. אבל האם העובדה שג'וזף, בכיר מועצת דישט, הופך לממונה על צפון העיר ועובר לגור שם יחד עם בעלו ובנם הטרנסג'נדר תשנה משהו? לימור וקלי הן לא היחידות. הן מוקפות בנערים ונערות שדומים להן ובדיוק כמותן- מנסים לשרוד את חייהם בצורה הטובה ביותר. לכל אחד סיפור ושריטה משלו. לאף אחד אין חרטות והעבר נשכח כלעומת שהתרחש. אין טעויות וחזרות אחורה, רק ההמשך שלפעמים מוביל לדרך ללא מוצא. דרך ללא מוצא בה צריך לחשב מסלול מחדש או אולי פשוט לבקע את הקיר שאחריו ימשיך המבוך? מכיל תכנים בוגרים. הסיפור הוא מומצא לחלוטין, ולא נותן לגיטימציה לשלל הדברים המסופרים בו אלא מציג אותם ללא קשר לדעתי האישית. כריכה : @AmoraTheEnchantres

הושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה. ״לפעמים טעויות הן הדבר הכי נכון שעשינו."

MM מקום 1 ברומנטיקה 🥳🥳 מקום 1 בbl 😮‍💨😮‍💨 מקום 1 בדרמה 🤯 זוהר: המטרה של אלי מויאל בחיים היא להרוס אותי. לא להשאיר לי סיכוי אחד להשתחרר מהידיים שלו. הוא תמיד שם, איפה שאני לא מסתכל. אני מרגיש אותו נושף לי בעורף מאז שהתחלנו את החטיבה ושובצנו באותה כיתה. גם עכשיו, כשאנחנו בשנה האחרונה ללימודים, המצב לא השתנה. אם כבר, הוא נהיה גרוע יותר. אולי הוא שונא אותי כל כך בגלל שאף פעם לא נתתי לו את התענוג להפוך אותי לקורבן שלו. זה מה שגורם לו לחפש דרכים חלופיות לפגוע בי - כמו להתעסק עם החברה הכי טובה שלי. אבל אני לא אחד שיישב בשקט. אני תמיד מחזיר מלחמה, ומהצד שלי, היא הרבה יותר אכזרית. אלי: זוהר דוד היה האובססיה הפרטית והסודית שלי. אני לא נמשך לגברים. יותר נכון, אף פעם לא נמשכתי לגברים, עד שהבנתי שזה מה שקורה לי עם זוהר. לא ידעתי איך זה הגיוני ולמה זה קורה רק איתו, אבל כבר השלמתי עם זה מזמן. על השדים שאני קובר בארון הפרטי שלי, אף אחד לא אמור לגלות. ככל שהצקתי לו יותר, ככה הוא הגיב בקיצוניות גדולה יותר, עד שזה כבר התחיל להיות הרבה פחות כיף כשהוא פגע בנקודות הכי רגישות שלי. אפילו במלחמה יש חוקים, וזוהר הפסיק מזמן לשחק לפי החוקים האלה.

פרסי היה מאוהב וארס היה האל האחרון שהוא רצה שידע מכך. כשמושא אהבתו של פרסי מתעלם מרגשותיו זה כול מה שפרסי מסוגל לחשוב עליו. לפרסי אין זמן ללעג ולבוז שאל המלחמה מקנה לו בכל פעם שהם נפגשים, ולכן כשארס מסבך את פרסי בשערורייה אולימפית ושניהם יוצאים יחד למסע חיפושים פרסי כועס כול כך שהוא מפחד לה השתגע. במסע סוער הרחק מהאחד אותו פרסי אוהב לצד האל השנוא עליו מכל, פרסי יגלה שליבו הפכפך. *אזהרות טריגרים* 18+

"יש לי יותר מזל משכל, ועם איך שהמזל שלי נראה- כנראה שאין הרבה תקווה עבורי." החיים של קת'רין "לוליפופ" דשווד הם לא להיט, בלשון המעטה. היא איבדה את הוריה ואת רגלה בתאונת דרכים, ולאחר החלמה ארוכה של חודשיים-שלושה, נאלצת לעבור מעיירה מקסימה במרכז אנגליה לנוקסמור הגשומה והמבודדת שבמסטצ'וסטס, כדי לגור אצל סבתה- מורה להיסטוריה בתיכון בעלת כישורי בישול שואפים לאפס וידיד מפחיד למדי שנראה כמו בנם המשותף של סופרמן ובאטמן. היא נאלצת להתרגל לחוסר מזעזע בתה נורמלי ונתקלת בתלמידותיה המטורללות של סבתה, אך המעבר מתגלה כהרפתקה גדולה הרבה יותר ממה שכל מה שציפתה לו, כשהיא מוצאת כמה שלדים עתיקים בארון המשפחתי... *****כל הזכויות שמורות***** גמור✨ התחלתי לכתוב את הסיפור הזה די מזמן, ככה שיש פה התייחסות לממים ישנים, לסליים(!) ולמרעין בישין כמו קורונה. כמו כן, רמת הכתיבה (יש סיכוי שגם הסגנון) משתנה לאורכו.

. ״הגבול בין השנאה לאהבה דק. כך אומרים..״ ... שנה אחרונה. שנה אחרונה ללימודים וזהו זה, סיימתי עם הבית ספר לעד. השנה לא אמורה להיות קשה, אבל החיים נוטים לסטות מהשביל. התאהבתי. זו הייתה טעות. דין קרטר היה השנאה הכי גדולה שלי אך אני מניחה שזה מה שקורה כשמעגל החברים שלך הוא אכן גם שלו. סודות על גבי סודות צצים והדרך אינה נכונה, העבר חוזר לחיים כמו גל בים הגדול. הוא רודף אותנו. העבר מלא בסודות והכל לא מצליח להתחבר לנו. ג׳ו מגן על מישהו ועל כך סובל במעצר עד המשפט המכריע שכולנו מחכים ומצפים אליו. אך מה לא עושים בשביל האהבה, נכון? עד כמה *אני* מוכנה להרחיק לכת בשביל האהבה? ❀

זה הוא הספר ראשון בסדרת הבחור שהציל אותי זאת תחושה נוראית. שכובלים אותך ומרתקים אותך למקום. לוקחים לך את היכולת לשלוט על עצמך. לוקחים לך את האנושיות. דורכים עליך. מכים אותך. אתה מנסה להילחם אבל אתה חלש. - צ׳ארלי - כשחזרתי הביתה שום דבר כבר לא היה אותו דבר. לא אחותי התאומה, לא הקשר עם ההורים ובטח שלא תומס. הוא מתקרב אליי שוב ושוב, מתעקש לפרוץ את החומות שבניתי, אבל הוא לא מבין שאני לא מסוגל לתת לו להיכנס. עמוק בפנים אני יודע שאני צריך עזרה. שתמיד הייתי צריך. אבל במקום להתמודד אני רק שוקע. שוקע עמוק יותר ויותר אל תוך האפלה. עכשיו כבר מאוחר מדי. כי אני כבר לא אותו צ׳ארלי. ואולי... לא נשאר ממנו שום דבר. - תומס - הוא חזר ואיתו כל מה שקברתי עמוק בפנים. שקט, מסתורי ובלתי ניתן להתעלמות. יש בו משהו שמושך אותי, למרות כל הסימנים שצועקים להתרחק. אני יודע שלהתקרב אליו יעלה לי ביוקר. שהוא יכול לשבור אותי, לרוקן אותי, להשאיר אותי ללא אוויר. אבל לא אכפת לי. כי אני רוצה אותו, את החושך שבו, את כל מה שהוא מנסה להסתיר. ואני מוכן לעשות הכול כדי להגיע אליו. (הסיפור הוא המשך על צ׳ארלי הבן של ניקי ואמה. מ- ביום שתעז) *לא חובה לקרוא קודם את ביום שתעז אבל תמיד מומלץ.* **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**