אני כותבת את מה שאני לא אומרת בקול. כל קטע הוא רסיס של מחשבה, של כאב קטן, של רגעים שמלאים ביופי שמעטים אחרים שמים לב אליו. כל קטע הוא רסיס של מה שאני מרגישה, וכשאני כותבת אני מרגישה פחות שבורה. חלק מהפרקים יעסקו בנושאים קשים, אז אני אשים אזהרת טריגר בהתחלה.

בספר שירים שלי / כל האמת יש כבר 100 פרקים אז חלאס (~מה לעשות לזה שבספר הקודם יש 100 פרקים ומספר דומה של דראפטים?~) בגדול כאן יש דברים קצרים יותר הכותרת היא רפרנס לקטע שאני אוהבת בסדרה האחיין שלי בנץ (עונה 2 פרק 18 תחקור ליל שבועות בדקה 11 והלאה אם אני לא טועה)

ייתכן והאפליקציה הזאת שונאת אותי? לא כותבת לפאן כותבת כדי לעבד את החיים