רובנו אוהבים את ג'ייסון גרייס. הוא הגיבור של כולם. לא יווני ולא רומי. אבל אף אחד לא הסתכל על העולם הפנימי שלו. מה הוא חושב? מה הוא מרגיש באמת? אם אתם מעריצים של ג'ייסון גרייס ואתם לא שלמים עם המוות שלו זה הספר בשבילכם. נכון, גייסון גרייס מת.. אבל מה אם המילים שלא הפסיק להגיד? והאנשים שהשאיר מאחור?.. (מדי פעם יהיה קטעי בונוס שלא קשורים מהעולם של פרסי ג'קסון עם קצת טאצ'ים קטנים משלי. נגיד, מה עם פייפר הייתה מתה במקום ג'ייסון?)

תיירה סמית'פסון - שפיץ היהלום של ממלכת תרמון - הגיעה לגיל בו היא יכולה להתחיל אקדמיה לציד מפלצות. מאז שנולדה, אמרו לה שהיא כישרון, שהיא תהיה הטובה שבציידים. זה הפך את תיירה לצמאה להצלחה. חלומותיה קורסים כבר ביום הראשון, כשהמנהל מחליט להצמיד אותה לעבריין צעיר - פרויקט אישי של המלכה. העבריין ניחן בכישרון מיוחד להיכנס לאנשים לראש, בזכות העין הסגולה והמטרידה שלו. בהתחלה תיירה מתחרפנת ממנו, אך עם החירפון מגיעה גם סקרנות. היא מעולם לא נתקלה במישהו שדיבר אליה כמו שהוא דיבר. התעוררה בה כמעט אובססיה לגלות מה הוא מסתיר מתחת לפרצוף הקודר והמפחיד שלו. בעוד שרובם מנסים להתרחק מהבחור המוזר והאפל, תיירה עוקבת אחריו ועושה הכול כדי לגלות מי הוא. ספר ראשון מתוך סדרה של שלושה ספרים.

"ווצאטפ! כלומר- ווצאפ! זה מה שחסר לנו, קשר משפחתי." "כולנו שמחים על זה, אתה יודע. אנחנו פשוט מנסים להכחיש את המשפחה הזאת, אוויל. זה רעיון גרוע." "ובכן, אני זאוס, מלך האולימפוס, שליט השמיים שוכן הגבהים-" "אל תתחיל." "-מאמן הפוקימונים, ואני מכריז על הקבוצה הזאת בתור האולימפוס כבר לא ביוון. שם מגניב, נכון? יש לו גם ראשי תיבות קוליות. הכלב." "דביל." ______________________ המאה העשרים ואחת, והאלים בהחלט לא נשארים מאחור. האולימפוס ממזמן התקדם, ויש דרך חדשה לשמור על קשר- קבוצת ווצאפ. ____________________ ציטוטים מתוך קבוצת ווצאפ מצחיקה שאני וחברות שלי הקמנו ובה כל אחת משחקת אל יווני אחר. זהירות- מוחות אנושיים של בני תמותה עלולים לחטוף זעזוע קל. באחריות המשתמש. ______________________ 1# בציטוטים- אבל מה זה תאריך לעומת האידיוטיות האלמותית שלהם

יש לי הייקואים (הייקו ברבים) שכתבתי ואני בנאדם משועמם וחשבתי... למה לא, בתכלס? נכנסתי לבידוד ביום שבו העליתי את הספר, נא לא לשפוט, תודה. ההייקואים נכתבו (או לפחות חלקם הגדול) כחלק מהדמות שלי בתור אפולו ברפ שאני משחקת עם חברות שלי על האולימפיים. אני נורא נהנית ממנו. הערה- ההייקואים הם לא מקצועיים, וכנראה לא נחשבים אפילו להייקואים כי הם לא מקיימים את כל התנאים כדי להיחשב הייקו (ויש הרבה כאלה מסתבר) ההייקואים הם הייקו על פי שיטת ריק ריירדן בראשי הפרקים של סדרת גורלו של אפולו. פרק יעלה כל אמממ בואו נחשוב על זה.... פעמיים בשבוע! בשני ובחמישי, כי ברביעי עולה פרק לאשכנזים. אדיוס?

ככה נקרא קטע עם חברים. בגדול, זה ספר קטעים. הכותרת היא הדרך שלי לא לקרוא לספר הזה "ספר קטעים".

טריגרים: מכיל הומופוביה, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית, שימוש בחומרים ממכרים ותיאור לא מפורט של התעללות פיזית ומינית צ'ארלי עבר בית ספר. שוב. הפעם, זה בגלל האקס של אמא שלו - כזה שאי אפשר לדבר עליו בקול. ראיין לומד באותו בית ספר כבר שנים, ואף אחד לא יודע מה באמת קורה כשהוא חוזר הביתה. על פני השטח, הוא מושלם. הם נפגשים במקרה, מתנגשים בשתיקה. ראיין רואה בצ'ארלי משהו שונה, מיוחד. צ'ארלי בעיקר מנסה שלא יראו אותו. אבל החיים בבית ספר הם שדה מוקשים רגשי עם קירות מתקלפים, קפטריה מצחינה, ובני נוער שמסתירים את הכאב שלהם עם יותר מדי איפור, חיוכים או שתיקות. בין הקנטות במסדרון לשיחות מאחורי הפחים, בין ניסיונות להיות "בסדר" לבין הקריסה הבלתי נמנעת - צומחת חברות. ואולי יותר מזה. וגם מדריך. מזויף. כי כשאתה לא יכול לבקש עזרה - אתה כותב חוקים. כדי לזכור איך לשרוד. איך לחייך כשכואב. איך לאכול כשבא לך להקיא. ואיך לא להרגיש לבד, גם כשאתה בטוח שאתה כן.

"העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגל לשינה, ואני אמרתי שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררים בני אדם משנתם." ~ רבי נתן מברסלב בשם רבי נחמן מברסלב לפעמים אני לא ישנה בלילה. לא בגלל סיוטים או משהו בסגנון. סתם ערה עד אור הבוקר בלי טיפת ריכוז. הלילות הלבנים האלה תמיד משאירים אחריהם מזכרות משונות: "דודה" מוזרה למאכלים מקוללים למדי (למשל, בייגלה עם אננס מקופסת שימורים) שנמשכת כבר שנים, יכולת חסרת תועלת או פתק ועליו משהו בכתב ישנוני ורועד. אני לא תמיד מצליחה לפענח את הכתב שלי, או מה לעזאזל עבר לי בראש באותו הרגע שניסיתי לכתוב. (מצאתי פעם פתק שהייתה כתובה עליו מילה אחת בגדול, עם רווח בין האותיות: "א ל י ג ט ו ר".) אבל לפעמים יכולים לצאת מזה גם כמה סיפורים מעניינים. כי השעות הקטנות של הלילה הן השעות הגדולות באמת. ★★★★★★★★★ סוג של ספר וואנשוטים? אני לא ממש יודעת איך לתאר מה הולך פה. כמו כן, הרמה והסגנון משתנים לאורך הספר בגלל שלפעמים אני מעלה שטויות ישנות שכתבתי ומצאתי במקרה. העלאה לא סדירה בעליל. חלק מהסיפורים שיש פה הם אפילו לא סיפורים קצרים, אלא סיפורת בזק.(בערך - מיקרו סיפורים)

מה אם פרסי ג'קסון... לא היה הגיבור? מה אם אנבת' הייתה בצד הלא נכון? מה אם ריק ריירדן היה קצת פחות צפוי (וגם מפסיק לענות אותנו)? ברוכים הבאים לסדרת "מה אם", גרסת מחנה החצויים - בה כל כלל נשבר, כל דמות יכולה להפוך את עורה, וכל פרק עשוי לשגע לכם את המיתולוגיה. ספוילר: שום דבר לא הולך לפי הספר. ....................................................................... הספר זה פרקטקלי הסדרה מה אם של מארוול רק על פרסי ג'קסון, בספר יקרו גם דברים חדשים שאף לא קרו בסדרת ספרים, וגם דברים שקרו [כמו זה שריק איצבן אותנו אינסוף פעמים מסיבות שונות] רק עם דמויות אחרות. אז אה כן..... אני אשמח לביקורות וכאלה

ובכן, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות הן מהנות, מעניינות ובעיקר- מותאמות לילדים. לא רק, כמובן. מבוגרים רבים נהנים לקרוא את זה, וגם מתבגרים רבים (או שזו רק אני). כך או כך- אין ויכוח, זהו ספר מצויין. רק שאני, בתור חנונית מומחה, כותבים חובבנים ואדם שאוהב שטויות ופסיכולוגיה במקביל, רוצה לנסות להוציא לאור את השיגעון של יצורי ארץ הפלאות ואליס, עליהם נכתב הספר, את שיגעונו של לואיס קרול, הגאון המטורלל, ואת השיגעון שלי- מתבגרת שאוהבת להרהר בחיים, במוות ובשיגעון. (עכשיו לחלק התכני- הסיפור יהיה עלילתי ןחלק מהדברים לא יהיו מדוייקים. 90% שאני אנטוש את זה, אך בכל זאת אקח על עצמי את הסיכון. אשמח שתדברו איתי בתגובות!!) קרדיט ל AlmAGaPDoT@ על עיצוב הכריכה

רוצחים דימיוניים, אשר המצאתי בניסיון להבין את מוחם הפסיכוטי אך המעניין של האלו אשר לוקחים חיים. (אני חייבימ לציין שיהיו טריגרים, אך לא חזקים מדי - לדוגמא, כמובן, רצח, אך ללא תיאור מבחיל, ונסיון אונ0 למשל, אך ללא פירוט וזה לא קרה בסוף, או פגיעה עצמית לדוגמא. אם יהיו דברים שהם לא מוות, אציין אותם בתחילת הפרק. קרדיט על הכריכה למיי! (@mey_mandala)