ראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.

"אני מבין שאתם כועסים,אני מצטער שאני לא מה שרציתם. אני מצטער שאני בשום פנים ואופן לא מוצא חן בעינכם..אני מצטער על שאני מגעיל וטיפש וחרא של בן אדם.על שאני נבלה ואפס מאופס..בסדר? אני יודע את זה. אבל בבקשה תפסיקו להטריח את עצמכם בלהחזיק אותי פה ותשחררו אותי. אני לא רוצה להיות פה קאי.בכלל לא" אני משפיל את מבטי במילים האחרונות. נאנח. "אני לא מאמין לך " אנזו לועג "לא אכפת לי במה אתה מאמין.רק תטיסו אותי חזרה לנונה" אני מבקש "רגע..." קאי מגחך "אתה רציני?" הוא מרים גבות במבט משועשע "כן" אני ממלמל,קם ועולה לחדר שלי