ג׳קסון התקרב אל גופה הקטן של לידיה, דמעות עומדות ומחכות לצאת מעיניו, מבטו היה המום. הוא התיישב על הרצפה הכל חשוך מסביב וערפל עוטף אותם. הוא קירב אותה אליו מחזיק אותה כשיד אחת מתחת לברכיה, והשניה עוטפת את ראשה. דמעה אחת קטנה שלו נפלה על אפה, זולגת על פניה החיוורות יותר מתמיד. "אני מצטער" קולו היה שבור. #1 באנשי זאב,13.5.2018 -שוכתב-

כבר שנה שנואר גרה במימד של האנושיים, לאחר שהוגלתה מהמימד שלה עקב אי שייכות. ואז מגיע האחד שיוכל להחזיר אותה אל המימד שלה, האם היא תסכים למה שתגלה? •••גמור••• © כל הזכויות שמורות לי.

-גמור- בין מור ודניאל יש יריבות רבת שנים, הם לא מסתדרים כבר מהיום הראשון בחטיבה. מור היא נערה טיפוסית, עם שני הורים שלא בדיוק מתפקדים וחבורה אוהבת ותומכת שכבר מזמן הפכו למשפחה האמיתית שלה. והיא תגן עליהם מפני הכל, כולל מפני נערים טיפשים כמו דניאל מזרחי. דניאל הוא היפיוף של שכבת יב׳, עם מאה אחוז ביטחון עצמי ואפס אחוז נחמדות הוא מחזיק את כולם בכף ידו, ולעומת מור הוא האחד עם חברים מזויפים ומשפחה אוהבת ותומכת. דניאל לא אוהב את מור, בכלל. וגם מור לא בדיוק מחבבת את דניאל. אבל לכו תדעו, דברים משתנים. קרדיט לעיצוב הכריכה lili20083❤️

-גמור- סהר היא נערה בשנתה האחרונה ללימודים, בחורה דעתנית שאומרת את שעל ליבה תמיד. היא אוהבת ללמוד, היא אוהבת את החברות והמשפחה ויותר מהכל היא אוהבת את בר, החבר שלה. בר הוא ילד שטותניק, שונא ללמוד ואוהב את סהר, הם תמיד מאזנים אחד את השנייה וזה מה שהצליח להחזיק אותם שלוש שנים כמעט מושלמות ביחד. זה לא נראה כאילו הקשר שלהם יגמר אי פעם. בר עושה טעות שעולה בקשר הארוך שלו עם סהר ובייחוד באמון שלה, וכשירצה אותה בחזרה הוא יבין שהדרך חזרה ללב שלה הרבה יותר קשה ומסובכת משזכר.

רוזי היא בחורה ממוצעת, היא חיה בניו יורק ומתפרנסת ממכירת הציורים. יום אחד בחור צעיר עובר לדירה הריקה שממול לדירתה. היא לא יודעת עד כמה העיניינים יתחילו להסתבך.... ---- הוא התכופף לגובה עינייה ואמר בפשטות ״אני-אוהב-אותך״ מדגיש כל הבהרה.

ליז עולה מאנגליה לישראל, ללא הודעה מוקדמת או סיבה מוצדקת ומתחילה את לימודיה בתיכון העירוני. היא נאלצת להתמודד עם יונתן - הבאד-בוי של בית הספר, ולעומתו עם גיא, הלומד איתה במגמת המוסיקה. סיפור על סודות, אהבה וחברות אמיתית - בקיצור, נעורים. 14+ הקריאה היא על אחריותכם הבלעדית. ©All rights reserved to ma_ma123 2015

מייגן ווסט בת ה-19 תמיד חשבה שכאשר תעבור לקולג׳ החיים שלה יהיו יותר שקטים. היא לא ידעה שבדיוק ההפך יקרה... הייצר הטבעי שלה למשוך צרות התחיל לעבוד והיא הבינה שהקולג׳ הולך להיות הרבה יותר מסוכן בשבילה מהתיכון. אזהרות: תכנים מיניים שפה גסה והאפשרות שתתמכרו קריאה מהנה!

הפכים תמיד נמשכים זה לזה. ✖ מכיל שפה גסה, ✖ אלימות ✖ ותכנים מיניים.

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

''דילן אני צריך לומר לך משהו'' אמר לי יאן'' ''תגיד...'' אמרתי לו ''א-אני..'' גמגם יאן ''אתה מה יאן דבר ברור'' ''טוב אני פשוט אגיד את זה בלי לפחד....אני פאקינג מאוהב בך דילן'' הוא אמר ואני הייתי מופתעת לא ידעתי מה להגיד באתי לומר לו שאני לא מסוגלת אבל אז הרגשתי את השפתיים שלו על שלי זה הרגיש כל כך טוב אני הייתי יכולה להישאר ככה כל היום אני הייתי מכורה להרגשה הזאת אבל אז התנתקתי ממנו במהירות ואמרתי לו ''לא יאן אנחנו לא יכולים לעשות את זה אנחנו אחים'' ''אבל אני אוהב אותך'' החזיר עם מבט עצוב ''אבל אני לא'' שיקרתי והלכתי מהר לחדר שלי ובכיתי כל הלילה...