"יש לו את העיניים הכי יפות בירושלים, ולי יש את הגבר הכי יפה בירושלים. רחוב יפו, על הכביש הראשי. קו 66 עובר שם קבוע. והעיניים שלו משתלבות שם הכי יפה בנוף. ברחוב הסואן. תמיד היה לי חסר משהו בבית, עד שהוא הגיע. הוא הכיר לי את אלוקים, ואני הכרתי לו את עצמו." אור בן- לולו, הבחורה שכבשה כל גבר במעלה אדומים ובירושלים. את הגבר עם הראסטות מהשוק ואת הגבר עם הכיפה השחורה שבכלל לא אפיינה אותו. אפילו את הגבר השמנמן שמוכר שווארמה ביציאה מהשכונה. את כולם היא כבשה. והיא ממשיכה לרקוד על הבר עד שכבר הלב מתרוקן מרגש וגם הנשיקות לא מעניינות כל - כך, אבל העיקר שיש עוד קצב. אז נגמר השיר ופתאום גם נגמר הכוח. וההוא עושה לה עיניים וההוא מבלבל אותה וללב כבר נמאס. התלות הזאת מתישה. ואז הוא מגיע עם המבטא הזה, הוא שונה. הוא הכי יפה. והוא מרגיש בית. ירושלים כבר לא מפחידה אותה. גם לא אותו. ככה מרגישים כששלמים?

הוא היה בשבילה הכל והיא הייתה בשבילו הכל אך הוא עזב אותה והיא נשארה לבד , היא ושני תינוקות בבטנה. "אתה עזבת אותי בלי שום דבר להיאחז בו!״ אמרתי בכאב ודחפתי את כתפיו , למרות שזה לא הזיז לו. "עזבתי פעם אחת , אני לא מתכוון לעזוב שוב" סינן מפיו ותפס את ידי בחוזקה.

"תשחרר" ניסיתי להעיף אותו ממני אבל הוא רק הצמיד את פרצופו קרוב יותר אליי. "ואם לא באלי" החיוך הממזרי שלו גרם לי לרצות לדפוק לו אגרוף בפרצוף אך ידיי לא יכלו להשתחרר מאחיזתו. "מה חנונית כמוך יכולה לעשות?" הוא הרים את סנטרי בידו הימינית והכריח אותי להסתכל לעיניו הירוקות, אני בטוחה שעיניי שיקפו את השנאה שחשתי כלפיו כי זה היה הדדי...אני שנאתי אותו בדיוק כמו שהוא שנא אותי. בבית הספר פרח מתקיימות שתי קבוצות יריבות... אחת מורכבת מתלמידי העילית, התלמידים המקובלים, אלה שהכי יפים עם האישיות הכובשת או איך שהמורים מכנים אותם...המופרעים. ובואו נגיד שקבוצה השנייה מורכבת מהתלמידים החכמים של בית הספר, הגאונים, אלה שלא אכפת להם מה הייתה האופנה האחרונה או איך שהמופרעים קוראים להם...החנונים. אתם לעולם לא תראו אותם יושבים אחד ליד השני, אם זה בקפיטריה, בכיתה או אפילו באוטובוס... קו בלתי נראה חוצה בין שתי הקבוצות האלו ואחת הסיבות ליצירתו היא ליאה ואיידן. השאלה היא, אם הקו בניהם יעלם עם הזמן או שמישהו בפעם הראשונה יחצה אותו?

את מכירה את התחושת מחנק הזו? הטמפרטורה הגבוהה הזו שהגוף שלך מרגיש כאילו הגיע לנקודת רתיחה? הוא שולח ידיים וחונק לי את כל דרכי הנשימה. רעד וצמרמורות, כלוב פרפרים שנפתח בתוך הבטן שלי. במקום זה הייתי מעדיפה לקבל אגרוף חזק. אמרו לי שהוא מסוכן וכנראה שיביא עליי רק מוות, הוא היה הגבר הכי מושך שפגשתי בחיי. מלא בטחון ועוצמה. הוא היה אסור. בתכלית האיסור. אליאב דהן היה כל זה. האיש שהחזיק את כל העולם התחתון, ואני יכולה להשבע שהוא עשה את זה כשהזרוע החזקה שלו הייתה קשורה מאחור. ואהבתי את זה, כל כך אהבתי את זה. מי לא אהב כשאסור?

'...רגלייה נכרכו סביב פלג גופו התחתון שלו באוטומטיות שעוררה אותו יותר, שפתיו טורפות את שפתיה, ולשונו עוברת על שפתייה מבקשת רשות כדי להיכנס. דניאל פלטה גניחה שגרמה לברנדון לנהום. הוא היה עטוף כולו בה. בריח שלה, בגוף שלה, בתשוקה שלה. הכל בבת אחת. הוא מצמיד אותה חזק יותר אל הקיר הקר נגד עורה החם והמשתוקק. דניאל החלה להתחכך בגופו, מעוררת את איברו לעמוד בדום לפנייה. "פאק," נהם על שפתייה. "פאק," היא החזירה באנחה' * * * דניאל רוס מתמודדת עם צלקותיה מעברה הקשה בעזרת הדחקה, הכחשה והמון עבודה. היא הגיעה לסן פרנסיסקו בשביל התחלה חדשה עם עבודה חדשה וחברים חדשים, אך עד מהרה הכל משתבש כשהיא פוגשת אותו. ברנדון קול, בעל החברה הכי מצליחה בסן פרנסיסקו. גבר יפהיפה, מכור לעבודה, שחצן, יהיר, עם אגו בשמיים ומרושע שאין כמותו. שם את עיניו על דניאל מהפגישה הראשונה שלהם, בדוכן הקפה. היה בה משהו שמשך אותו אלייה, הפגיעות שלה, חוסר הביטחון שלה. היופי שלה. הוא רצה להכניס אותה למיטתו מרגע שעינייה הירוקות הופנו לעברו לראשונה. אך מהר מאוד מתגלה לשניהם פרט חשוב בחייהם ויחסם אחד לשנייה משתנה לגמרי. יחסי שנאה נוצרו בין ברנדון ודניאל, או לפחות זה מה שגרמו לעצמם לחשוב.. מכיל תוכן מיני, שפה בוטה, ותכנים קשים לקריאה

❞היינו הקבוצה של ההכי עשירים, יפים ומוצלחים בעיר. כולם הביטו בנו והיינו מקבלים דברים שאחרים מייחלים להם, בכמויות מסחריות. תהילה, כסף, סקס, סמים, לבבות. היינו יכולים להשיג כל מה שרצינו. אבל אכשהו בדרך, שכחנו איך לרצות את הדברים הנכונים.❝ לבל גורדון יש הכל. לאון דנינו לא נשאר כלום. ההפכים המוחלטים מוצאים את עצמם גרים תחת אותה קורת הגג. הם שונאים אחד את השניה מאז הרגע הראשון ובקושי מסוגלים להעביר כמה דקות ביחד, אבל ככל שהזמן חולף והמסכות יורדות, הם מגלים שיכול להיות שההפכים הגמורים הם בעצם בדיוק אותו הדבר בבסיס שלהם - שבורים. אבל אז הם נאלצים לעמוד מול השאלה הגורלית; האם אפשר בכלל לבנות חיים חדשים מעל ההריסות של החיים הקודמים שלך?

"מתי את מתגייסת מאיה?" איתן שאל כשלפתי שתיים מאצבעותיו כדי להסב ממני את הכאב של דקירות המחט. מייקי היה זרוק במסדרון חדר המיון על כמה כיסאות, ואיתן איכשהו החזיק את עצמו למעני. "אני לא רוצה לעשות צבא." השבתי במאמץ. "המדינה תסתדר בלעדיי." "זה אנוכי מאוד," הוא אמר. משכתי בכתפיי בעזות. "אני אנוכית. לא איכפת לי. לא מכחישה." זה עצבן אותו, איתן היה ציוני. הוא נשף וראיתי שהוא מכריח את עצמו להישאר רגוע. אם לא למעני אז למען מייקי. הייתי האחות הקטנה המטומטמת של החבר הדפוק שלו, והוא הסכים לדאוג לי. * תמיד היה לך כוח רצון אדיר, אבל זה לא שיכולת לעשות משהו; זה לא שיכולת להציל אותי עם הנחמה שלך.

הסיפור הושלם ✔️ כולם כבר יודעים שכריסטינה צ'אנס היא לא אותה הילדה המתוקה שהייתה פעם. פרק העבר שנטרק בפניה נעול, והשדים הנוראיים שמסתתרים שם ואוכלים אותה מבפנים שורטים קצת, אבל היא לא צורחת; היא אפילו לא מדברת. ואם תשאלו אותה למה או איך, כדאי שתדעו שהתגובה היחידה שתקבלו זה את עשן הסיגריות שלה ישר בפרצופים היהירים שלכם. ולה מצד זאת, אפילו לא יהיה אכפת אם מישהו ייחנק בדרך. ועכשיו, אחרי כמעט שנתיים, היא חוזרת אל מיאמי. שבה אל צנצנת הזכוכית של אביה השתלטן ריצ'ארד, היחיד שעוד מנסה לגרום לכריס להתעורר אל המציאות ולהתחיל לפלס את דרכה המסובכת ולהתאפס על חייה - להתחיל ללמוד בבית ספר חדש ויוקרתי, הרחק מן הצרות אליהן היא הספיקה להכניס את עצמה. וכשכל כפפות המשי הנקיות האלה מנסות לנקות את תדמיתה המלוכלכת ללא הצלחה, אולי יהיה זה דווקא איידן סמארס שיכתים לחלוטין את נשמתה המטונפת ממש כמו ידיו האשמות שלו? הוא יציץ כל כך פנימה שהיא כבר לא תוכל להחזיק בדלת - רק להתאמץ בשביל להסדיר את הנשימות הארוכות האלה שלה. ואז, היא תבין: אולי אפשר לנסות לברוח מהשקרים של אתמול, אבל מחר, אין לדעת אם לאמת יהיה טעם מתוק יותר. ® מכיל תוכן מיני וקשה שאינו מתאים לכולם/ן. ® זכויות היוצרים שמורות אך ורק לכותבת.

🧿

🌻הספר ייצא לאור בהוצאת יהלומים 🌻 תהילת עולם שתזכר לעוד שנים קדימה, כסף שנוזל כמו מים, נכסים כמו חול, עסקאות חתומות מעבר לים. אלכוהול, מסיבות, מועדונים ובחורה אחרת לכל לילה הם רק פרומו לחייו של גבריאל מלכה, השם הכי חם בעולם הכדורגל הישראלי. כשהעולם מונח בכף ידך שום דבר לא יכול לעצור אותך מלחיות את החיים האלה. גם לא התאומים שהשאירה לך אשתך, שהדבר האחרון שעשתה בחייה היה ללדת אותם. תום אייזנברג, נפרדת מהבן האדם היחיד שיש לה בעולם, למרכז הארץ כדי לקבל עבודה שתציל את חייו. תום שכל חייה גדלה בצנעה אך במלא אהבה מגיעה הישר לכותלי ביתו המפואר של גבריאל, להיות האומנת של התאומים שלו. תום שכל חייה היתה עטופה באהבת אביה ומוגנת מהעולם שבחוץ נפגשת לראשונה בגבריאל, הגבר שלא מרחם על אף אחד. הוא עוקץ דורש ולא סלחני. גבריאל שחי חיים מלאים בחומרה וריקים מתוכן ותקווה בפוגש בתום שלעולם לא הפסיקה להאמין בטוב. הוא איבד את מי שאהב היא עומדת לאבד את כל מי שהיא אוהבת הוא יכול להציל את מי שהיא אוהבת האם בדרך שלה היא יכולה ללמד אותו לאהוב מחדש?