"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר

הוא התקרב אלי, וכאשר מצחו צמוד לשלי הוא התבונן אל תוך עייני במבט חודר ולחש לי, "אני לא מאמין לוריאן, אני לא מאמין שנפלתי אלייך...", ~ מכיל תכניים מינים מפורטים ~ מכיל קללות, שימוש באלכוהול, סיגריות וסמים.

*הסיפור משתתף בתחרות wattys2016* ״קשוחה..רק רציתי להיות נחמד לפני שאני לוקח אותך לדירה שלי,מפשיט אותך מפיסת הבד הקטנה הזאת שאת מעזה לקרוא לה שמלה ומזיין אותך כל הלילה." ברגע הראשון שג׳ייק ראה את דניאל הוא ידע שהוא רוצה אותה. בהתחלה הוא רצה אותה רק במיטה שלו ואז גם בלב שלו. אבל מה שהוא לא ידע זה שלדניאל יש עבר קשה וכואב, שממשיך לעצב לה את ההווה והעתיד. האם ג׳ייק יצליח לתקן ולחבר את הלב השבור של דניאל, או שהוא יחזור על אותם טעויות מהעבר שלה וירסק את השברים של ליבה שבמילא הרוסים? ******מכיל תכנים גסים,מיניים וקללות מקווה שתאהבו ותתמכרו ***הסיפור גמור*** זכויות שמורות לי!!!

"אמא אמרה לי שאני צריכה ללכת לקבוצת התמיכה הזאת. היא אמרה לי ששם יכולים לעזור לי, לשפר את ההרגשה הארורה הזאת." אנאבל גראנט, נערה מתבגרת בת שש-עשרה, חווה טראומה נוראה ונאנסת על ידי האדם שאותו היא מתארת כאהבת חייה. עקב האירועים שמגיעים לאחר ליל האונס, אנאבל או בכינויה - אנה, מוצאת את עצמה שוקעת בתהום ללא דרך מוצא החוצה. אימה של אנה אשר דואגת לה, שולחת אותה לפגישות בקבוצות תמיכה כדי שיעזרו לה להשתקם ולחזור למסלול חיים שגרתי. אך אנה מקבלת את הפגישות בצורה לא נכונה, ספק אם זה בגלל הסיפורים הנוראיים שהנוער שבקבוצה מספר וספק אם זה עקב ההכחשות של אנה שהיא חלק מהנוער בסיכון שצריך את השיקום של קבוצות התמיכה. היא מסרבת בכל אופן להקשיב לאימה וללכת לפגישות ובכך היא מוצאת את עצמה מבלה את זמנה בפארק על בסיס קבוע, מעשנת סיגריות. באחת הפעמים בהן אנה מבריזה מהפגישה, היא מגיעה אל הפארק ופוגשת בג'סטין, סטודנט בן עשרים-וארבע ממנו היא מבקשת מצית. אך כאן הסיפור לא נגמר, ודרך ארוכה ומסורבלת מחכה לשניים כשכל אחד סוחב על גבו מטען כבד וסיפור חיים נורא שעושה אותם כל כך דומים אך עם זאת כל כך שונים. -- © כל הזכויות שמורות לנירה אבסוב, אין להעתיק/ לשכפל/ להעביר/ להדפיס/ לצלם/ לעשות כל דבר שהוא עם התכנים המופיעים בסיפור.

קוראים לי בלה, בת 19. אני מדגמנת, טוב. לא בדיוק. אני מצטלמת בעירום, ולא, זה לא פורנו. זו אומנות. לפחות כשאני מציגה את זה ככה זה גורם לי להרגיש פחות זונה. פשוט אומנות. אומנות שכיוונה אותי לחיים חדשים. חיים איתו.

כבר שנה שנואר גרה במימד של האנושיים, לאחר שהוגלתה מהמימד שלה עקב אי שייכות. ואז מגיע האחד שיוכל להחזיר אותה אל המימד שלה, האם היא תסכים למה שתגלה? •••גמור••• © כל הזכויות שמורות לי.

"I've got scars even though they can't always be seen And pain gets hard But now you're here and I don't feel a thing." -- מדיסון ג'ונס הייתה נערה פשוטה בת 17 עד שעברה עם משפחתה ללונדון. שם, כל החיים שלה השתנו.

״Ashton5SOS@ התחיל לעקוב אחריך!״ // כשאשטון עוקב אחרי מעריצה והם מתחילים לדבר. // ספר ראשון בסדרת המדיה החברתית. נכתב על ידי- yikesleah@ תורגם על ידי- girl_almightyyy_@

בית משוגעים זה לא מקום להתאהב בו. אדלה קינג מתנדבת בבית משוגעים, מכיוון שאמא שלה חושבת שזה ישנה את ההתנהגות המזוויעה שלה. כשהיא גילתה שהיא הולכת לעזור לגבר בשם הארי סטיילס, היא אף פעם לא חשבה על כך שהיא תקרא לו דאדי. - הכותבת: pizzaharold המתרגמת: fried_chicken_elle

״באמת חשבת שמישהו כמוהו ירצה להיות עם מישהי כמוך?״ •• ״אם תהיי רזה, את תהיי ממש יפה״ •• המסע שלי התחיל בקליפורניה, ביום הראשון של השנה האחרונה של התיכון, ונגמר בקצה השני של ארצות הברית, ביום הראשון של האוניברסיטה. •• אזהרות : -אלכוהול -שפה גסה -תכנים מיניים -פגיעה עצמית •• קוראים לי אמנדה וולטרס, וזה הסיפור שלי.