"הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אינם נראים או נשמעים. אפשר להרגיש אותם רק דרך הלב."(הלן קלר). קְלֶייִר אוֹטוּם , חיה בעיירה שקטה ולא מוכרת בלב ארצות הברית. כל עולמה חרב, ברגע שהודיעו לה כי אחיה נהרג בתאונה צבאית. הסיפור מלווה במאבק הנפשי של נערה בת 20, אשר אחיה היה כל עולמה, המגן שלה. בעוד שהיא מטילה בספק את שפיותה מאז מותו, היא פוגשת נער בעל סיפור יוצא דופן, שמכניס אותה לפרופורציות. האם ביכולתה להשיב אמון ואהבה אל תוך העולם הפגום שלה? או שאולי היא תאבד תקווה, כפי שאיבדו הורייה?

ספר שני (ואחרון) בסדרת ה"מוטבעת". סוף, יש כל כך הרבה סופים, כל סוף מוביל להתחלה אחרת. כך גם סוף שנת הלימודים של אמה קלירווטר שמסיימת השנה את התיכון בלי שום תוכניות ברורות לעתיד. הדבר היחיד שברור לה לגבי עתידה הוא שמשפחתה תהיה בו, ובמשפחתה הכוונה היא לכולם; למשפחתה, לקאלנים, לאנשי הזאב ובינהם כמובן גם פיטר, אהבת חייה. אך ברגע שניתנת לה אפשרות בחירה אמה לא בטוחה במה עליה לבחור. *נכתב בהשראת סדרת הספרים "דמדומים" של סטפני מאייר.

78# at fanfiction - 2/1/2016 " She did not believe he could have really gone, because for her, to leave the person you love was impossible. " ונדי מליסה קליפורד תמיד אהבה סיפורים ואגדות. בנות ים, קרבות פיראטים, פיות, אינדיאנים - מה לא? מן הסתם, היא גם אהבה דיסני. מאז ומתמיד, היא האמינה כי היא הגרסא המודרנית והמציאותית של ונדי דרלינג מפיטר פן. היא גם האמינה שהילד היתום שגר בכל מקום אפשרי בלונדון, אנגליה, הוא הגרסא המודרנית והמציאותית של פיטר פן. אבל, טיסה בלתי נמנעת מטעמי העבודה של אביה לאמריקה, קוטעת את מערכת היחסים הקסומה בין שני הילדים בני ה-11. לאחר 4 שנים, בעודה בת 15, ונדי חוזרת לאנגליה ולילד שבו התאהבה כשהייתה קטנה. אבל מחכה לה הפתעה. פיטר פן הצעיר, ההרפתקן, מלא הקסם והג'נטלמן - נעלם. ובמקומו קיים מתבגר שובר לבבות ומעצבן שלא זוכר מי הייתה ונדי. לאן נעלם פיטר? האם ונדי תאבק להחזיר אותו בחזרה למי שהוא היה? האם תצליח? האם רגשותיה שהיו לה כלפיו כשהייתה קטנה, וחיכו להתעורר, יתעוררו מחדש? או שיעלמו? כל הזכויות שמורות לי על העטיפה! אין לקחת רעיונות מהסיפור ומהעטיפה! ©

ספר ראשון מתוך סדרת "המלאכים והמיועדים" *הושלם* קראו -עדכון- כדי לשמוע על שכתוב הסיפור ~ אוולין ריידר היא בחורה רגילה למדיי שלאחרונה סיימה תיכון. חייה רגילים ושארית חייה כבר מתוכננים בראשה, אך מה שהיא לא תיכננה זה שבחור כמעט וחטף אותה בלילה חשוך בו חזרה לביתה. כשהדודה שלה אנה מבינה מה קורה היא מספרת לאוולין שהיא ׳מיועדת׳ למלאך. מוזר, אה? זה גם מה שהיא חשבה, אך מהר מאוד הכל מתברר כנכון ובואו נגיד שהיא לא קיבלה את זה כמו שצריך. אוולין לא רוצה להיות ׳מיועדת׳ למישהו, או יותר גרוע למלאך יהיר, קר לב ורכושני, היא רוצה להחליט בעצמה למי תיהיה שייכת ועם מי תבלה את שאר חייה. לכן היא עושה מה שנשמע אז כרעיון טוב.- היא ברחה. גבריאל, המלאך שלה, אינו אוהב כלל וכלל את מהלכה של אוולין. כשהוא מגיע לביתה ברגע שהשעון מראה שכעת השעה שתיים עשרה-מה שאומר שהיא בת תשע עשרה ושייכת לו- אתם מתארים לעצמכם כמה הוא כועס ומופתע מהצעד שלה. מיד מתחיל מרדף של חתול ועכבר בין גבריאל ואוולין, ובין אנשים רעים אחרים הרוצים במותם. די ברור שזה לא הולך להיגמר בצורה נקייה ויפה.

#15 בספרות נוער 12.12.2015 ריילי מגיעה לפנימייה הצבאית רייז עם החברה הכי טובה שלה ג'סיקה. היא הייתה חייבת לברוח מהעבר שלה ומהאבדה הגדולה שחוותה, אבל אין לה מושג מה טומן לה השינוי והמעבר. היא לא יודעת שתאבד את מי שהכי קרוב אליה, שתכיר אנשים חדשים, שתלך למסיבות ותהפוך למי שמעולם לא חשבה שתהיה. שתאבד את עצמה לחלוטין. "תהיי הגיבורה בסיפור של עצמך," אמא אמרה לה, אבל ריילי חוששת ולא יודעת לעמוד לבדה. ורייז היא לא המקום הכי קל להתנסות בו בדברים מהסוג הזה. אבא תמיד היה שם בשביל לנווט אותה במסעה בכוכבים, אבל הפעם היא לבדה, והיא הולכת לאיבוד. ריילי עומדת לצאת לטיול בגלקסיות חדשות, למצוא כוכבים נוצצים שלא ראתה בעבר, ולאבד כמה מהם בפיצוץ ענקי. אבל האם היא תמצא את הכוכב שלה? האם היא תמצא את מי שהיא? *הסיפור גמור*

1# בפנטזיה 10.7.16 רוחות זה דבר נורא. אדם רגיל היה ניגש אליך ואומר שהרוח היום קלילה ונעימה, ושכדאי לטייל בחוץ, אבל אני? אני הייתי בורחת. בורחת כמה שיותר רחוק אל מתחת לפני האדמה שם הרוחות שנושבות לעולם לא ייגעו בעורי. כי אם ייגעו? הרוח תבחר אותי- ואשלח לעבר הרחוק או לעתיד. לאן שהרוח תבחר. הכל בגלל שהרוחות כועסות. כועסות על המעשה האנוכי של בני האדם. ואם לדבר בכנות? הן צודקות. אולי בגלל זה נבחרתי. כריכה ע"י Shakedaley תאריך התחלה: 30.3.16 תאריך סיום: 18.10.16 זוכה בתחרות הוואטיס 2016 "אוצרות נסתרים" *אני לא לוקחת קרדיט על שום ציור/תמונה, הם לא שלי אלא מהאינטרנט*