את מכירה את התחושת מחנק הזו? הטמפרטורה הגבוהה הזו שהגוף שלך מרגיש כאילו הגיע לנקודת רתיחה? הוא שולח ידיים וחונק לי את כל דרכי הנשימה. רעד וצמרמורות, כלוב פרפרים שנפתח בתוך הבטן שלי. במקום זה הייתי מעדיפה לקבל אגרוף חזק. אמרו לי שהוא מסוכן וכנראה שיביא עליי רק מוות, הוא היה הגבר הכי מושך שפגשתי בחיי. מלא בטחון ועוצמה. הוא היה אסור. בתכלית האיסור. אליאב דהן היה כל זה. האיש שהחזיק את כל העולם התחתון, ואני יכולה להשבע שהוא עשה את זה כשהזרוע החזקה שלו הייתה קשורה מאחור. ואהבתי את זה, כל כך אהבתי את זה. מי לא אהב כשאסור?

אפס טעויות - ההגדרה ההפוכה לעומרי בן ניסן. נער בשנתו האחרונה בתיכון, כל הדאגות מראשו ירדו וחש כי חייו עמודים להיות פשוטים יותר. אבל לא לעוד הרבה זמן, דווקא אז עומרי מותח את הגבולות ומוצא את עצמו עמוק בתוך האהבה, עם האחרונה שיוכל לצאת איתה.

*"השילוב המושלם" זו הגרסה הישנה והלא משוכתבת של החלק הראשון בספר שלי "סיבוב שני", והיא נכתבה ב2013. אני משאירה את זה באתר כי אני יודעת כמה אוהבים את הגרסה הזו והתאהבו בה לראשונה, אבל בשביל לא לבלבל את עצמכם תפרידו בין הסיפור הזה לחלק הראשון בספר החדש (למרות שרוב הקטעים הם דומים ורק משוכתבים). לאב יו* "אתה מתנהג כאילו אתה שונא את העולם ואת האנשים שבו, אבל ברגע שהיא מרימה את ראשה ומביטה בך; המבט התמים, הרך והדואג הזה שבחיים לא דמיינת על כך שמישהו יביט בך ככה, פתאום כל מה שניסית להסגיר מאנשים, כל החומות שבנית סביבך, הכול מתמוטט בבת אחד. אתה יודע שכל ההתנהגות שלך היא בולשיט אחד גדול, כי עובדה, יש דבר אחד בעולם שאתה בחיים לא תוכל לשנוא.. אותה." בל לוקסלי היא נערה בת 18 שמגיעה לקולג' קמפורד יחד עם חברתה הטובה אבריל, איתה היא תכננה לחלוק את החדר ולהתחיל את השנה הראשונה והמשוגעת שלהן. אך.. כאשר מגיעה אל המקום, מגלה שהשותף לחדר שלה הוא בכלל בחור. והלב שלה צונח לרצפה. הבחור הוא ריידר הונק, ההיפך הגמור ממנה. היא מסודרת ומאורגנת - הוא מבולגן. היא ניהנת לשוחח - הוא מעדיף לשתוק. היא לומדת - הוא מבריז. בין כל התככים והוויכוחים - הם מתקרבים יותר ויותר ולומדים להכיר אחד את השנייה - ונוצר ביניהם קשר מדהים. קשר כל כך חזק שלא משנ

עומר, שכל חייה חלמה על הזוגיות המושלמת , תמיד רצתה שהגבר שלה יאהב אותה הכי בעולם מגיעה לסיטואציה מביכה יחד עם נתנאל , החבר הכי טוב של אחיה. עומר לא ידעה שזה ישנה את חייה ויהפוך את כל עולמה. אז מה יקרה עם עומר ונתנאל הקנאי והרכושני , זה שתמיד מוקף בחורות?

קוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברירה, היא לא חשבה שיצא מזה משהו, סך הכל ערב שאחר כך תקטר על כמה שסבלה מצעקות ודחיפות. אך הגורל מחליט להפתיע ומפגיש אותה עם שחקן הכדורגל סער אבוטבול. השניים נסחפים לסיפור לוהט ומתמשך, בעל עליות והרבה מורדות שאף אחד מהם לא יודע מה יהיה סופו.

״כמה שיותר טוּב יש באדם, ככה פחות רע הוא רוֹאה באחרים.״ אנאל אלפסי היא נערה בת שש עשרה כמעט טיפוסית. החיים שלה משעממים יחסית ברוב הזמן; או שהיא ישנה או שהיא מבלה. ביום שאנאל פגשה את דניאל, היא לא חשבה יותר מידי. רק לאחר שנפרדו לשלום כשירדו מאוטובוס חזוּר מחורשה נידחת; היא תהתה האם זו הייתה טעות להביא לו את מספר הפלאפון שלה. עם הזמן אנאל נפתחת בפניו של דניאל והוא נהפך לאיש הסוד שלה. היא משתדלת להתעלם מהשמועות המתהלכות בגאווה עליו ולראות את הצד הטוב והחיובי בו, מה שלא בהכרח תמיד נגלה אלייה, ועד שנגלה- זה במאמצים רבים. אנאל נפגשת עם הצדדים המכוערים בדניאל ובחוסר המודעות שלו לרגשות שלה ומגלה עוד דברים על עברו שגורמים לה לתהיות ולדחף לקחת צעד אחורה מהבחור שמאיץ את פעימות ליבה במהירות המשתווה למהירות האור, ובאותו הזמן לרצות להיות לצידו ולשמוע עוד מחוכמת החיים שלו. סיפור האהבה שמתפתח בין השניים הוא איטי, מלא עליות וירידות אשר משפיעות עליו בצורה משמעותית ועבר מלא בסודות שמתגלים. לא עוד סיפור על ילדה טובה ובחור רע. השאלה האמיתית היא, האם אחרי הכל אנאל תצליח לראות את הצדדים הטובים בדניאל והאם היא, תחשוף את הצדדים הרעים שלה בפניו?

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋