-גמור- בין מור ודניאל יש יריבות רבת שנים, הם לא מסתדרים כבר מהיום הראשון בחטיבה. מור היא נערה טיפוסית, עם שני הורים שלא בדיוק מתפקדים וחבורה אוהבת ותומכת שכבר מזמן הפכו למשפחה האמיתית שלה. והיא תגן עליהם מפני הכל, כולל מפני נערים טיפשים כמו דניאל מזרחי. דניאל הוא היפיוף של שכבת יב׳, עם מאה אחוז ביטחון עצמי ואפס אחוז נחמדות הוא מחזיק את כולם בכף ידו, ולעומת מור הוא האחד עם חברים מזויפים ומשפחה אוהבת ותומכת. דניאל לא אוהב את מור, בכלל. וגם מור לא בדיוק מחבבת את דניאל. אבל לכו תדעו, דברים משתנים. קרדיט לעיצוב הכריכה lili20083❤️

עברו שנתיים מאז המקרה המצער של בעלה, ניקולאס רייס. רוזלינה לוקחת על עצמה את כל האשמה ולא מסכימה לעצמה להתאהב, היא נכנסת לדיכאון עמוק. האם היא תבחר את הדיכאון או את מה שהעולם מציע לה? •••גמור••• -על אחריותכם בלבד. -מכיל תכניים מיניים (שניים לא מפורטים במיוחד ואחד מפורט קצת יותר). זכה בתחרות Wattys 2016. © כל הזכויות שמורות לי.

"קדימה, מישהו הבטיח לי שתייה" אני מצביעה על הבר בעוד הוא מסתכל עליי במבט משועשע. "את כלבה קטנה" הוא צוחק ומתקדם לעבר הבר תוך כדי שהוא מושך אותי אחריו. השיער שלו שהיה פעם שטני, התכהה עם השנים והפך להיות כמעט שחור. יש לו את העיניים הכחולות הכי יפות שראיתי בחיי, שבכל פעם שמצב הרוח שלו משתנה, משתנה גם הגוון שלהן. חיוך כובש, זיפים שגורמים לו להיראות מסוקס יותר, גבוה, חטוב, בחור שנון, חכם ומעצבן בטירוף - זה עידן, החבר הכי טוב של אחי. הייתי מאוהבת בו שנים, כשהייתי ילדה קטנה ואז נערה. אהבת נעורים, אהבת ילדות - אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות. אבל אני כבר לא ילדה ולא נערה, וזה עדיין נמשך. אז איך קוראים לזה עכשיו ?!

לא משנה כמה ננסה לברוח יש דברים בחיים שפשוט אי אפשר לחמוק מהם, ההשתקפות שלנו במראה הוא אחד מהם.

״למה אנחנו נופלים אתה יודע?״ לחשתי מניחה לרוח לשאת את המילים שלי. הרגשתי את המיטה מתקפלת תחת המשקל הנוסף וחיוך קטן ועצוב הופיע על פניי ״למה?״ הקול שלו גרם ללב שלי להחסיר פעימה, הכרחתי את פי להיפתח והמילים נשפכו ועשו את דרכן אליו. ״החיים הם לא רק קרני שמש ולבבות, החיים הם מערבולת, מנהרה חשוכה שנראה שאין לה סוף. כול מכה שאנחנו מקבלים היא חזקה יותר מהקודמת ואנחנו נופלים שוב ושוב אבל אנחנו עושים זאת כדי שנוכל להתחזק, כדי שנוכל לקום ולראות את האור בקצה המנהרה״. הופתעתי שהרגשתי את היד הגדולה שלו מלטפת את פניי, מנגבת את הדמעה הבודדה שהצליחה לברוח ולעשות את דרכה על לחיי ״אז למה את בוכה?״. פניתי ישירות אליו, מסתכלת בנקודה בה אני יודעת שהוא נמצא אבל עדיין הייתי עטופה בחשכה. ״אני בוכה כי אני לא חושבת שאוכל לקום הפעם, אני כבר לא יכולה לראות את האור״. כבר חמש עשרה שנה ליילה תומסון מתעוררת לחשכה מוחלטת, מאותו יום שהיא עברה את התאונה הארורה הזאת שגנבה את עינייה והשאירה אותה בעולם של חושך וצלילים, אבל ליילה היא שורדת ושהחיים הכו אותה היא קמה והכתה חזרה חזק יותר. דילן בראון הוא בלש במחלקת רצח שכול חיו סובבים סביב דבר אחד ודבר אחד בלבד: לצוד רוצחים. הוא גבר קשוח וחכם שסומך רק על האינסטינקטים שלו.

*** נואל- good girl המאמינה באהבה. דילן- bad boy סטוציונר. בקיצור- שני אחים שונים, שתי אהבות שונות, והרבה הרבה סיבוכים! ***אזהרה- קשה שלא להתאהב בדילן ;) *הסיפור ייכתב פעם מנקודת המבט של נואל ופעם מנקודת המבט של דילן. * הסיפור עצמו נכתב בשנת 2013 כך שהוא הראשון מבין שלושת הסיפורים שלי ולכן רמת הכתיבה בו נמוכה יותר.

ספר ראשון מתוך סדרת "המלאכים והמיועדים" *הושלם* קראו -עדכון- כדי לשמוע על שכתוב הסיפור ~ אוולין ריידר היא בחורה רגילה למדיי שלאחרונה סיימה תיכון. חייה רגילים ושארית חייה כבר מתוכננים בראשה, אך מה שהיא לא תיכננה זה שבחור כמעט וחטף אותה בלילה חשוך בו חזרה לביתה. כשהדודה שלה אנה מבינה מה קורה היא מספרת לאוולין שהיא ׳מיועדת׳ למלאך. מוזר, אה? זה גם מה שהיא חשבה, אך מהר מאוד הכל מתברר כנכון ובואו נגיד שהיא לא קיבלה את זה כמו שצריך. אוולין לא רוצה להיות ׳מיועדת׳ למישהו, או יותר גרוע למלאך יהיר, קר לב ורכושני, היא רוצה להחליט בעצמה למי תיהיה שייכת ועם מי תבלה את שאר חייה. לכן היא עושה מה שנשמע אז כרעיון טוב.- היא ברחה. גבריאל, המלאך שלה, אינו אוהב כלל וכלל את מהלכה של אוולין. כשהוא מגיע לביתה ברגע שהשעון מראה שכעת השעה שתיים עשרה-מה שאומר שהיא בת תשע עשרה ושייכת לו- אתם מתארים לעצמכם כמה הוא כועס ומופתע מהצעד שלה. מיד מתחיל מרדף של חתול ועכבר בין גבריאל ואוולין, ובין אנשים רעים אחרים הרוצים במותם. די ברור שזה לא הולך להיגמר בצורה נקייה ויפה.

הדרך שלי להשיג דברים בחיים הייתה קלה בדרך כלל. המראה והחיוך כבשו כל נערה צעירה עד לאישה הכי מבוגרת בחדר. הדיבור הפלרטטני שנתן לי להשיג את מבוקשי ללא שום בעיה. אני מעביר את ידי בשיערי ורואה איך הן עוד שנייה מזילות ריר. גברים? הצחקתם אותי. הם בכלל לא נחשבים. אני משדר שהעסקים כרגיל ומתנהג קשוח, מה שגרם להם לפחד. מעולם לא הייתה לי בעיה להשיג משהו, אבל תמיד יש פעם ראשונה. אני תומס או כמו שמכנים אותי תומי ותום. רק המשפחה והחברים מכנים אותי ככה שיהיה ברור, כן?! בפעם הראשונה בחיי לא קיבלתי את מה שרציתי. בפעם הראשונה בחיי נתקלתי בסירוב. איך אני מגיב? אני עצבני. לא, קבלו תיקון. אני רותח. אני לא יודע איך לעכל את זה. כשהייתי צעיר יותר למדתי שצריך להילחם על מה שאתה רוצה. לכן אני מתכוון להילחם בכל הכוח. הדרך שלי תהיה ארוכה אבל שווה. אבל איך אני אמור להילחם על דבר שאני לא בטוח בנוגע אליו? אנחנו נלחמים כשפקחנו את העיניים וראינו מה אנחנו רוצים. אני פקחתי את העיניים? עלול להכיל: תכנים מיניים אלכוהול אלימות סיגריות סמים ודברים נוספים *כל הזכויות שמורות לי© Melodia2 תודה על הכריכה המדהימה