#מקום 3 (romance) 7.9.17 #מקום 1 (romance) 15.8.18 #מקום 1 (romance ) 13.1.19 אמבר נערה שרק סיימה את הלימודים שלה וכל חייה היו רק מעברים מעיר לעיר, שוב עוברת לעיר חדשה ושוב הופכת את החיים שלה ב180 מעלות. הכל בגלל הנישואים של אמא שלה שמתחתנת בפעם השישית, עם גבר שאמבר בחיים לא הכירה. שתיהן עוברות לקצה השני של המדינה. בהתחלה החדשה היא מתחילה מאפס, כל פעם היה אותו דבר רק שהפעם החליטה לשנות קצת את ההחלטות שלה, בנוגע לחברים,תחביבים ויחד עם זאת משנה את התנהגותה הגסה. אמבר מוצאת אהבה אמיתית וקצת מסתבכת בדרך. אז מה בעצם קורה שנערה שרוצה להיות סוף סוף עצמאית נתקעת עם עוד ארבעה אחים חורגים באותו הבית ומסתבכת יותר מהרגיל. היא פוגשת אנשים שמשנים לה את החיים והכל לטוב. ״אתה..״ מילמלתי והתרוממתי לעמידה. ״שלום אמבר.״ הוא החזיר בקול הרגוע שלו, יושב ומסתכל עלי בעיניו הצהובות, בוחן כל חלקיק בפניי,התיישבתי חזרה . ״איך אתה יודע את השם שלי?״ הייתי מבולבלת...

-גמור- סהר היא נערה בשנתה האחרונה ללימודים, בחורה דעתנית שאומרת את שעל ליבה תמיד. היא אוהבת ללמוד, היא אוהבת את החברות והמשפחה ויותר מהכל היא אוהבת את בר, החבר שלה. בר הוא ילד שטותניק, שונא ללמוד ואוהב את סהר, הם תמיד מאזנים אחד את השנייה וזה מה שהצליח להחזיק אותם שלוש שנים כמעט מושלמות ביחד. זה לא נראה כאילו הקשר שלהם יגמר אי פעם. בר עושה טעות שעולה בקשר הארוך שלו עם סהר ובייחוד באמון שלה, וכשירצה אותה בחזרה הוא יבין שהדרך חזרה ללב שלה הרבה יותר קשה ומסובכת משזכר.

"ידידות בין גברים ונשים היא בלתי-אפשרית. יש תשוקה, עוינות, הערצה, אהבה, אך לעולם לא ידידות." בלתי ניתן לעצירה, כך תקראו למה שהיה ביניהם. שילב, בחורה צעירה, מרדנית וחייכנית, מלאת אנרגיה ושמחת חיים, הנמצאת בשנתה האחרונה לחטיבת הביניים. שילב נערה מצחיקה ואם נודה באמת, גם די משוגעת, אולם זו הייתה התכונה המרכזית להתאהבות המהירה בה. בבית ספר - היא התלמידה המצטיינת והקשובה, אשר מחוממת מאהבתם של חבריה הטובים. בחיי הלילה שלה - היא חית המסיבות המטורפת עתירת האדרנלין שחושקת בבילויים מלאי אופוריה. אביאור, בן לאמא אוהבת ואח צעיר לשלוש אחיות. אביאור הוא הגבר בבית. אמא שלו היא הדבר החשוב והיקר לו מכל אדם אחר והוא שומר עלייה כמו על אוצר מאז גילוי מחלתה האיומה. אביאור הוא גבר שסופג המון סודות כמוסים מהעבר שמשפיעים עליו בהווה. אביאור הפסיק להאמין באהבה כבר בגיל 16, לאחר חווית הבגידה הנוראית שעבר. ברגע שחגג את גיל 22 וסיים את שירותיו הבטחוניים בצה"ל, השתנה לחלוטין. ואולי, כי היא נכנסה לחייו. הם נפגשו באופן לא מתוכנן ומקרי לחלוטין והיא איננה הייתה מודעת לכך שהפגישה הרנדומלית הזאת תגרום לחייה להתהפך מקצה אחד אל השני. היא לא ידעה שברגע שתסכים להצעתו, החיים שלה יתחילו להסתבך. אבל זה קרה, וזה היה בלתי ניתן לעצירה.

"קדימה, מישהו הבטיח לי שתייה" אני מצביעה על הבר בעוד הוא מסתכל עליי במבט משועשע. "את כלבה קטנה" הוא צוחק ומתקדם לעבר הבר תוך כדי שהוא מושך אותי אחריו. השיער שלו שהיה פעם שטני, התכהה עם השנים והפך להיות כמעט שחור. יש לו את העיניים הכחולות הכי יפות שראיתי בחיי, שבכל פעם שמצב הרוח שלו משתנה, משתנה גם הגוון שלהן. חיוך כובש, זיפים שגורמים לו להיראות מסוקס יותר, גבוה, חטוב, בחור שנון, חכם ומעצבן בטירוף - זה עידן, החבר הכי טוב של אחי. הייתי מאוהבת בו שנים, כשהייתי ילדה קטנה ואז נערה. אהבת נעורים, אהבת ילדות - אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות. אבל אני כבר לא ילדה ולא נערה, וזה עדיין נמשך. אז איך קוראים לזה עכשיו ?!

הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה. אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.

לידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.

(גמור-קיים עונה 2) אך זה מרגיש להיות תלוש מהמציאות ? לנשום אבל להרגיש שבכל רגע האוויר נגמר? ולמרות שיש אנשים מסביב להרגיש הכי לבד ? לצחוק אבל בלב משהו חסר... תמיד אמרו לאלה שהיא מסובכת , שיש לה משהו אחר במבט משהו עדין אבל גם שורט וביום בהיר אחד אלה מוצאת את עצמה מול בניין שבו הדירה שהיא תצטרך לגור עם שותף חדש שהיא לא מכירה . צעד שלא מתאים לה הרי היא תמיד צריכה לשלוט במשוכות ולדעת מה קורה .אבל אולי הגיע הזמן לשחרר ?

עם עבר קשה על כתפיה ובעיית דימוי עצמי, אנאבל ג'ונסון מרגישה סוף סוף שהגיע הזמן שלה לחיות כראוי. לאחר הרבה מפלות בעברה, אנאבל חושבת שסוף כל סוף חייה משתפרים. היא מגיעה לקולג' בניו יורק ביחד עם חברתה הטובה, ומופתעת לגלות עד כמה החיים בקולג' שונים מהחיים שהכירה. מפגש מיקרי בג'ונת'ן האריס, גרם לעולמה להיטלטל, ולחזור שוב לעברה האפל והחשוך שברחה ממנו כל חייה. ג'ונת'ן, הבאד בוי של אוניברסיטת ניו יורק, מלא בקעקועים ובגישה צינית רוב הזמן, פוגש באנאבל ורואה הזדמנות נהדרת להציק לה. רק שהוא בחר באדם הלא נכון. אין לו אפילו מושג עד כמה מילותיו משפיעות על חייה של אנאבל, אבל מאין לו לדעת כיצד להתחשב באחרים, כשבו לא התחשבו אף פעם? כיצד הוא יכול להעניק אהבה, אם את אותו רגש מבוקש הוא אף פעם לא קיבל? האם אנאבל תעורר משהו אצל ג'ונת'ן? האם היא תצליח לשבור את חומות האבן הגדולות? אנאבל כל הזמן ממשיכה להגיד עד כמה היא וג'ונת'ן שונים, אבל אין לה מושג עד כמה הם דומים. לשניהם יש את אותה הבעיה, דימוי עצמי. הסיפור עלול להכיל: שפה גסה ותכנים מיניים הקריאה היא על אחריותכן בלבד! >תודה לLagoona7Blue על הכריכה♡♡♡<

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את עינייה ולרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעייני שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי- אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה הזה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בכל הקשור אליו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

הסיפור מספר על לוס בת ה-20. היא נערה עצמאית שעובדת כמלצרית בשביל להרוויח כסף לטיפולים של אמה החולה בסרטן. היא נערה עקשנית ומציאותית שלא מאמינה כלל בחיים הטובים. במהלך הסיפור לוס תפגוש דמויות רבות, היא תעבור חוויות רבות, קשיים רבים... רובם יהיו קשורים לאיידן בן ה-24. הוא צעיר מאוד וכבר מנהל את העיירה בה לוס מתגוררת - הוא קשוח, רציני, ציני וכלל לא מתאים ללוס. בלית ברירה לוס נקשרת לאיידן והם מתחילים דרך שאף אחד מהם לא יכול להפסיק, כל אחד מסיבותיו שלו... לאט לאט גם לוס וגם איידן מגלים סודות שנקברו בעבר. האם איידן הוא המלאך של לוס? או שאולי הוא בכלל השטן שלה?