|×סיפור גמור×| 21/12/2017 מקום שני בפנטזיה 5/4 כשסטייסי בלום ראתה לראשונה את המבט בעיניים של אח שלה,המבט שמעולם לא פירשה,היא ידעה שכלום לא יחזור להיות כמו שהיה פעם. אחרי כמה ימים אימא שלה נמצאת בלי שום טיפת דם בגוף, אביה שקוע ביגון עמוק, ואחיה נעלמים מחיה בלי שום הסבר. אחרי שהיא עוברת מבית הולדתה ועוברת לבית משלה היא מוצאת עבודה לילית בבית קפה. אבל ביום בהיר אחד,הכול משתנה. כל מה שהיא הכירה היה שקר,כול מה שהיא חשבה וידעה לא היה אמת,ואם כבר מדברים אז גם על עצמה היא גילתה דברים חדשים. |אלת האופל,הספר הראשון בסדרת "אלות המסתורין." התחיל להיכתב ב12\18 ופורסם ב12\21.| תנו הזדמנות לספר-אני בטוחה שתאהבו אותו. כל הזכויות שמורות לרוני חגג אין להעתיק\לשכפל\לצלם\לכתוב\להדפיס\לשחזר\לקחת\לשמור\לתת.

הסיפור מדבר על אגדה אורבנית שמתרחשת בקאסל רוק שבקולורדו, האגדה מספרת כי בעבר, ילדים שנהגו להסתובב לבדם ברחוב נרצחו באכזריות והוחזרו לביתם, מתים לגמרי. הסיפור מתרכז בילדה ששמה "ביילי ג'ין", שכרגע סיימה תיכון ומתחילה את החיים האמיתיים, עד שביום אחד בהיר, היא מקבלת מייל שמשנה לגמרי את חייה. אני אשמח מאוד אם גם תוכלו להגיב על הסיפור ולבקר, או להביע חוות דעת, תודה רבה, הפרקים קצרים מאחר ואני מעדיפה שזה לא יראה כל כך ארוך ומייגע, תודה מראש מור ♥ נ.ב.- כל הקרדיטים שאי פעם אתן שייכים ללא ספק לגאון שהביא לי את ההשראה המטורפת לכתוב מדב ואימה, אדגר אלן פו, הלוואי שהיה חי עכשיו, רק כדי לכתוב עוד כמה שירים מדהימים שפקפק בהם מראש והפכו לאגדה.

הייתי ילדה רגילה הולכת לבית ספר חברים חברות אתם יודעים איך זה... עד שלילה אחד הכל השתנה ,התחילו לי חלומות מוזרים מפחידים. בחלום הראשון אני רואה את עצמי ביער חשוך מלא עצים . אני שומעת רעשים ואני מתקרבת .אני רואה את אמה נשענת על אחד העצים שמישהו מחזיק בגרונה. הפחד והקור הנורא הציפו את גופי שממש לא יכולתי לדבר, נשמתי נשימות כבדות. הרגשתי את הצמרמורת שמתפשטת בגופי. נשארתי קפואה לכמה דקות עד שעזרתי אומץ להתקרב . התקרבתי טיפה שבידי יש חתיכה מעץ מאחד הענפים. .לפתע נישמע קליק מאחד הענפים שדרכתי, הוא הסתובב אלי,הרגשתי צמרמורת חולפת בגופי עד שהתחלתי לרוץ... מאחור אני שומעת את העקבות שלו שרודפות אחרי. ולפתע שמעתי קליק של מפרקת שבורה . ומפה הבנתי שאני לא אראה אותה יותר... סיפורה של אמילי בת ה-17 שחייה את חייה הרגלים, עד שלילה אחד הכל משתנה. היא מתחילה לראות חזיונות של אנשים מתים. היא פוגשת בחור מסתורי שמסכן את חיה ואת הסובבים אותה . האם אמילי תצטער שנכנסה להרפתקה הזאת ותרצה לחזור לחיה הרגלים? או שיהיה כבר מאוחר מידי? כנראה תצטרכו לקרוא ולגלות. ©כל הזכויות שמורות לhadar2000 שזאת אני ~הסיפור גמור~

ספר זה נמצא כרגע בגרסה שחלקה מעודכן וחלקה עדיין בתהליך שכתוב.. 🥀🌹🥀 מה הייתם עושים אם בן האדם בו אתם מאוהבים היה מאפשר לכם לעוף? פורצים בקריאות שמחה ומסכימים? כנראה שכן. מבקשים להתחיל באותו רגע? כנראה שכן. אומרים לא? אממ... לא. אז גם אני הסכמתי. גם אני שמחתי. זו הייתה השעה המאושרת ביותר של חיי. וזו הייתה טעות ענקית. הייתי צריכה לומר לא. חד וחלק. אבל אני לא מהבחורות שעושות מה שהן צריכות. לא, אני מהבחורות האלה, שפועלות לפי הרגשות שלהן. ובדיוק בגלל זה, החיים שלי לא בדיוק נהדרים: הבחור שבו התאהבתי גרם לי לרצוח את המשפחה שלי ללא רצוני, להפוך לשפחה שלו - ללא רצוני - ובקיצור, הוא עשה אותי אומללה. ללא רצוני. אבל, היי! הוא העניק לי את היכולת לעוף. כל עוד אני לא עפה רחוק ממנו... עיצוב כריכה: shakedaley תאריך התחלה: 10.1.16 תאריך תחילת שכתוב: 3.10.17 פרקים משוכתבים: 4

אנג'ל אלניה, נערה יפהפיה בת 17, היא בת לשולשת מלוכה גדולה במקום שבמהלך השנים צבר שמות רבים, אך כיום רק נקרא 'עמק המוות'. הממלכה ניצבת על צלע הר מכושף, שמסביבו פזורות עיירות זעירות הנתונות תחת שלטונה של המלוכה. יש לאנג'ל אח ואחות, והיא הגדולה מבינהם - הבוגרת והאחראית. ביום סתוי אחד, קרה משהו ששינה את חייה לעולמים. תאונת כרכרות בכיכר העיירה המרכזית. היא נחטפת ומעונה על ידי אנשים אכזריים שמבקשים ממנה כוח שהיא לא מודעת אליו. לפחות באותו רגע. היא נחטפת ביחד עם נער בשם אוליבר, שמגיע מהעירות העניות שמסביב לארמון המלוכה. מי הם האנשים שחטפו אותם? למה לא את האח האידיוט שלה שרק מפריע לכולם והוא חסר תועלת לחלוטין? הכל רק הולך ומתדרדר ודברים מוזרים הרבה יותר מתחילים לקרות. ידידות עמוקה נקשרת בין אנג׳ל לאוליבר ואף יותר מזה. הם נאלצים לספוג ידיעות רבות, וקרבות קשים ולהציג בפני השאר חוזקה שלא בטוח שתמיד קיימת בהם. **** קריאה מהנה (:

כל ממלכה דורשת דברים שונים מנסיכם. אחדות דורשות שנסיכם יהיה אמיץ ללא חת, אחדות שיהיה יפה ומלכותי, אחרות שינהיג אותם במלחמות ויביס את אויביהם. ואחרות, כמו אלדונאריה דורשת שנסיכם יסבול, שיקריב כל רגע של רוגע נפשי לכאב שיכלה אותו.

גרמת לי לפיק רגליים, לפעמיים אני מנסה לעמוד עליהם, להיות יציבה. אך כל פעם אני מרגישה שאתה הודף אותי הצידה, ושוב אני מועדת. אני מנסה להחזיק מעמד ולאגור אומץ, אך אתה מתייצב מולי והאיזון נמוג. מתי תעלם, ותיקח עמך את המורא שיצרת אצלי? נמאס לי להתרסק. אני מנסה להושיט את ידיי לעזרה, אך אתה בא מחייך את החיוך הזד שלך. אני מנסה לתמוך בקיר שמאחורי, אבל איך שהוא אתה מעלים אותו ואני נחבלת. כל גופי מלא כוויות וצלקות, אנני מעוניינת בהם עוד, אתה שומע אותי? האנשים חולפים על פניי באמפתיה, ואני? שוב נשארת בודדה. #מתח #דרמה #סיפור_אמיתי @כל הזכויות שמורות. [ שיווי משקל: זה כל מה שביקשתי]