אשירה ומאיר נולדו לאותה השכונה בבני ברק,כולם הכירו את זוג הילדים שסירב להכנע לגבולות ולא הפסיק להסתובב יחדיו,בגיל שבע עשרה,החליטו לחזור בשאלה יחדיו. הכל משתנה בחייה של אשירה כשמאיר עובר תאונת דרכים קשה בגיל עשרים ושלוש ומאבד את הזכרון. ״מאיר כאן אשירה,הוא חי וקיים.למה לעזעזל את מדברת על הבן אדם כאילו שהוא הלך לעולמו?״היא הביטה בי במבט מזועזע,אבל אותי כבר כלום לא זעזע. ״הוא חי אצלי רק בזכרונות״פלטתי את כל מה שהרגשתי לאורך שלושה חודשים שהרקיבו את נשמתי וריסקו את ליבי.

"מתי את מתגייסת מאיה?" איתן שאל כשלפתי שתיים מאצבעותיו כדי להסב ממני את הכאב של דקירות המחט. מייקי היה זרוק במסדרון חדר המיון על כמה כיסאות, ואיתן איכשהו החזיק את עצמו למעני. "אני לא רוצה לעשות צבא." השבתי במאמץ. "המדינה תסתדר בלעדיי." "זה אנוכי מאוד," הוא אמר. משכתי בכתפיי בעזות. "אני אנוכית. לא איכפת לי. לא מכחישה." זה עצבן אותו, איתן היה ציוני. הוא נשף וראיתי שהוא מכריח את עצמו להישאר רגוע. אם לא למעני אז למען מייקי. הייתי האחות הקטנה המטומטמת של החבר הדפוק שלו, והוא הסכים לדאוג לי. * תמיד היה לך כוח רצון אדיר, אבל זה לא שיכולת לעשות משהו; זה לא שיכולת להציל אותי עם הנחמה שלך.

״את באמת כמו הירח. חלק ממך תמיד יהיה מוחבא.״ הוא עצר לרגע לפני שהמשיך בשקט, ״ואולי זה מה שמשגע אותי, שלא משנה כמה רחוק אני אושיט את היד ואנסה לגעת אליך, את אף פעם לא באמת תהי קרובה.״ • כשהיא בת 22, מר חיה את החיים שלה בדיוק איך שהיא רוצה - ללא גבולות, ללא אחריות, ללא דאגות, ללא התחייבות ובעיקר עם הרבה הנאות ליליות שאף פעם לא חוזרות עם אותו הבחור. כשהיא עדין לא התגברה על האהבה הגדולה של חייה, למרות שעברו 3 שנים, מר מוצאת עצמה נכנסת לשני קשרים הפוכים לחלוטין, עם גברים שונים בהחלט שרוצים ממנה את אותו הדבר - אותה. ואם זה לא מספיק מסובך, כשהאבא השבור שלה מחליט לרדת מהארץ, מר צריכה לשמש דוגמא חיה לאחותה המתבגרת כשהן לא בדיוק מסתדרות, ולהתמודד עם ההשלכות של כל המעשים שלה, כולל שני הבחורים החדשים שנכנסו לחייה ולא מתכוונים לצאת בקרוב. סיגריות ודיאט קולה - על אהבה, התמכרות ומה שבניהם. מכיל הווי ישראלי, תכנים מיניים ושפה גסה. ברוכים הבאים!