אשירה ומאיר נולדו לאותה השכונה בבני ברק,כולם הכירו את זוג הילדים שסירב להכנע לגבולות ולא הפסיק להסתובב יחדיו,בגיל שבע עשרה,החליטו לחזור בשאלה יחדיו. הכל משתנה בחייה של אשירה כשמאיר עובר תאונת דרכים קשה בגיל עשרים ושלוש ומאבד את הזכרון. ״מאיר כאן אשירה,הוא חי וקיים.למה לעזעזל את מדברת על הבן אדם כאילו שהוא הלך לעולמו?״היא הביטה בי במבט מזועזע,אבל אותי כבר כלום לא זעזע. ״הוא חי אצלי רק בזכרונות״פלטתי את כל מה שהרגשתי לאורך שלושה חודשים שהרקיבו את נשמתי וריסקו את ליבי.

"אני מצטערת שלא הייתי בהלוויה שלך, לא יכלתי עידן תסלח לי" אני לוחשת בשקט כשכל גופי כאוב ומותש "המפקדים שלך סיפרו איזה חייל טוב היית, ואיזה אישיות טובה הייתה לך, הם לא מבינים שזה לא שווה כלום עכשיו שאתה לא כאן" אמרתי בגיחוח מעורר רחמים וציני "למה שיקרת לי עידן, למה לא שמרת על עצמך כמו שהבטחת"? אני שואלת בכאב כשראשי שעון על הקבר הקר "אתה באמת לא חוזר"?

מופע אימים, קראו לזה ככה. לא הרבה היו הולכים אבל תמיד היו אומרים את אותו הדבר, מופע אימים. לא כולם שמעו על זה או יודעים מה זה, האמת, כמעט אף אחד לא יודע מה זה. אין מצב שמישהו שלא שייך לעולם התחתון ידע על הקיום של זה. אם המשטרה תדע על זה כולם יכולים ללכת לכלא או להישלח למוסדות של עבריינים או משוגעים. נערה, בת שבע עשרה, חדשה באזור, לא ידעה או הרגישה מאוימת על ידי אותו מקום ואחרי ריב עם ההורים שלה היא יצאה מהבית, לנקות את הראש כמו שהיא אמרה להם לפני שהלכה בכעס. כשנכנסה לאזור היא שמעה את הקולות המריעים והלכה עד למקור הקולות. כשנכנסה היא עשתה את הטעות הכי גדולה בחייה.

אח חסר ביטחון שכולם מציקים לו פוגש בשני תלמידים חדשים, תאומים זהים עם עבר שרודף אותם. סופיה מוקסמת מהם מהר מאוד אחרי שעזרו לאח שלה שאותו כמעט השפילו מול עשרות תלמידים. אבל העבר שלהם לא מאפשר לה להיות מוקסמת למשך הרבה זמן. שמועות, סיפורים והרבה דיבורים... מזה כולם מבועתים?

כשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששות, העצב..הכל מתפוגג בשנייה. אנחנו מתנתקים בשקט. מביטים בשמש שהפכה בינתיים לאדומה ומתחילה להיעלם לה אל תוך הים הכהה. אני נושמת עמוק ועוצמת את עיניי. סוף סוף התפרקות. ❝ #1 רומנטיקה

זואי היא נערה בת 17 שחושבת שהחיים שלה רגילים לחלוטין, ואפילו משעממים למדי. אך לאט לאט היא מבינה שהיא טועה. האם החיים שלה ימשיכו להיות משעממים כאשר הילד שהיא מנסה להדחיק מעצמה כל כך הרבה זמן יחזור לחייה?

קללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. המשך של הספר קללה √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16

"התחלתי לסדר את הדברים שעל השולחן בצורה אובססיבית למדי. אם מישהו היה מסתכל מהצד, הוא היה מיד מכניס אותי לאשפוז במוסד סגור." --- האם האובססיה היא דבר רע כמו שכולם חושבים?

כל מה שנעשה במהלך חיינו, לא יישכח לעולם. אנשים לא שוכחים, אנשים מרבים לזכור כל דבר שאנשים אחרים עושים. בשביל למצוא על מה לריב איתם לפעם הבאה. אך למעשה? יש אנשים מועטים שנוצרו מזן טוב, מזן של אנשים שלא שופטים. דילן הוא אחד כזה. ילד בן 17 שמתוסבך, ומנסה למצוא את עצמו בעולם סוער וחסר רגשות. האם הוא יצליח? זאת כבר שאלה של זמן. •שימו לב• הסיפור מכיל תכנים מיניים אלימות ושפה גסה הקריאה על אחריותכן האישית בלבד.