מוקדש למי שאי פעם גרמו לפקפק בכך שהיא ראויה לאהבה. לכל אחת מגיע מישהו שיאהב אותה ללא גבולות וללא תנאים. מישהו שמספיק מבט אחד ממנו והוא כבר ידע על מה את חושבת, אחד שיקרא אותך כמו הספר הכי מרתק בעולם. אחד שבימים הקשים יהיה המשענת שלך ובימים הטובים יותר יהיה זה שמסב לך שמחה. מישהו שידע כיצד פועל כל סנטימטר בראשך. שיקבל ואפילו יאהב את השגעונות שלך, כי הרי זה מה שמייחד אותך מאחרות. אחד שיתעורר לצידך בכל בוקר מחדש כשידייך הקטנות צמודות אל מותניו, וירגיש אושר בלתי רגיל שידע שהן אוחזות בו בביטחון מלא. מישהו שיאהב אותך בדיוק כמו שאת, בלי מסכות וגינונים. כי איך שאת זה הטוב ביותר שרק יכל לבקש לעצמו. מישהו שילחם עלייך, כי הוא יודע שאת היא מי שחיכה לה כל חייו. מישהו שהלב שלו, כל כולו, בשלמותו יהיה שייך רק לך. אז כן, את ראויה לאהבה מהאגדות ומי שאומר לך אחרת- הוא אדיוט.

הרמתי את ראשי לצבעיי השמיים הכחולים, שהתערבבו עם העננים הלבנים, לצד השמש שסנוורה את עיניי בחמימות. זאת הירושה שאני קיבלתי ממנו. אני לא צריכה את הכסף, או בית עם חצר. אני צריכה להרגיש אותו, וככה אני מרגישה אותו, דרך הים. ככה אני יכולה להאמין שאני מרגישה אותו. הדרך שלו כאן, הצעדים שלו חרוטים על כל גל שמתקרב. הוא צדק החיים הם כמו הגלים ,כל גל מתחיל ונגמר כמו שכל אדם נולד ונפטר. מצד שני, זה לא אומר שלא יבוא אחריו עוד אחד. אני יודעת שאין לאבא שלי מחליף, אין עוד אדם כמוהו ולא צריך להיות. הרי שגל מתחיל, הוא סוחף אותך ובסוף גם הוא מגיע לסוף. יבוא עוד גל, לא כמוהו, אבל יבוא אחד אחר שסחוף אותי בצורה חדשה. שונה. אולי זה טוב ואולי לא. צריך לזכור שלא תמיד יש אור בקצה המנהרה, הרי השמש תשקע בסופו של דבר והחושך יעלה. אם אני לא ארצה לצאת מהמנהרה החשוכה הזאת? אולי המנהרה הזאת היא בעצם הצינור שעוטף אותך, שלא נותן לראות שום דבר חוץ מהצבע הכחול של השמיים שמשתקפים על גביי המים. הצינור יכול ריקני, חסר טעם. עד הרגע שאני נוגעת במים. פרץ של אדרנלין עובר בתוכי, ואני לא רוצה שהוא ייפסק. אני זוכרת את הדממה שאבא גלש, הוא שמע הכל לצד השקט הדומם. זה האוויר שלו. היום זה האוויר שלי. קימברלי מצאה את התקווה. אך מה יקרה ברגע שהתקווה תיקח הכל?

(גמור-קיים עונה 2) אך זה מרגיש להיות תלוש מהמציאות ? לנשום אבל להרגיש שבכל רגע האוויר נגמר? ולמרות שיש אנשים מסביב להרגיש הכי לבד ? לצחוק אבל בלב משהו חסר... תמיד אמרו לאלה שהיא מסובכת , שיש לה משהו אחר במבט משהו עדין אבל גם שורט וביום בהיר אחד אלה מוצאת את עצמה מול בניין שבו הדירה שהיא תצטרך לגור עם שותף חדש שהיא לא מכירה . צעד שלא מתאים לה הרי היא תמיד צריכה לשלוט במשוכות ולדעת מה קורה .אבל אולי הגיע הזמן לשחרר ?

נתי הוא הגבר של חיי , כל מה שהייתי זקוקה לו , כל מה שהייתי צריכה בחיים שלי. הוא זה שתמיד יהיה שם להגן עליי ועל הילדים שלנו. שיעשה הכל כדאי לגרש פחדים ואויבים. עברנו המון בקשר שלנו עד שלבסוף נשבענו אמונים והקמנו משפחה ! דבר שלכאורה היה אמור ללכד אותנו לנצח. אבל במקום זה הן פתחו פצעים ישנים , חשפו כאב וחוסר ביטחון. ואנחנו מצאנו את עצמנו נאבקים על העתיד שלפתע נראה כחלום .

"והם חיו באושר ועושר" זה סופו של כל סיפור, אבל כאן הסוף הוא רק ההתחלה. ליה ויונתן כבר הגיעו לנקודת הסיום של מירוץ החיים, הם בטוחים שאהבה שלהם היא לנצח, יום הכלולות שלהם בפתח ובבטן של ליה נמצאת ההוכחה הכי גדולה לאהבתם הגדולה, התינוקת שלהם. אבל לאסון שקרה ביום הכי שמח בחייהם אף אחד לא ציפה. הקרקע היציבה שבנו תחתיהם עוברת רעידה אדמה. החיים שהם תכננו לעצמם לא יהיו כפי שחשבו. האם כנגד כל הסיכויים הם יצליחו ללכת בעליות במורדות ובפיתולים החדים בדרך אל האושר?

״לא כל הנוצץ זהב, לפעמים אחיזת העיניים מתעתעת בנו וגורמת לנו לחשוב שלמישהו אחר יותר טוב.אבל לכל אחד בעולם יש שק שאותו הוא סוחב, עם הצרות והאוצרות. אני שלם עם מה שאני ועם כל מה שיש לי, גם אם זה בכלל בכלל לא מושלם.״ אני עדן, ואלה הם החיים הפשוטים שלי. מה שבטוח הוא, שלא פשוט להיות פשוט. -כותבת הסיפורים: ׳לאחות את השברים׳ ׳קצת אחרת׳ ׳רק בזכרונות׳.

"היא לא מהסוג שלי. היא עדינה וטובה ותעשה הכל בשביל האחר. היא כלכך רגישה שאפילו מילה קטנה תפגע בה. ואני יורה מילים מהפה שלי בלי לשים לב בכלל מה אני אומר, אני חושב שכולם כמוני, בנו סביבם אלפי חומות כדי לא להפגע." יש לה משפחה תומכת, חברות טובות וציונים גבוהים. כל הקלפים שהיו לגאיה במשחק של החיים שלה נטרפים מחדש כשהוריה מתגרשים והיא עוברת לגור בביתו של החבר של אמה, שם היא פוגשת את הבן שלו דניאל. גאיה הולכת בדרך הישר, לא סוטה ימינה או שמאלה, בעוד שדניאל איבד את עצמו, ירד ממזמן מהפסים. האם גאיה הילדה הרגישה עם הלב הרחב, המלא בכנות יושר וטוב תצליח להוביל את דניאל אחריה ואחרי הערכים שלה? או שדניאל, חם המזג וחסר המעצורים יצליח בקסם שלו להטריף את גאיה ולהוריד גם אותה מהפסים? סיפור אהבה מיוחד על גאיה ודניאל, הם כל כך שונים ובו בזמן, כל כך דומים. •°•זוכה וואטיס 2016 בקטגוריית סיפורים עוצרי נשימה•°• ☆תודה לlagoons7blue על הכריכה המדהימה☆ @thewattys2016

אי פעם אהבת אותי? אי פעם אמרת אני אוהב אותך והתכוונת לזה? לא סתם אוהב אותך כמי שיורק את המשפט כל פעם כדי ליישר את ההדורים, אלא באמת התכוונת- אני. אוהב. אותך.

מה קורה כשאדם מתעורר מתרדמת של שלושה שבועות ומגלה שאף אחד, אבל אף אחד, לא חיפש אותו? זה מה שקרה לברנדון האריס בן העשרים ושש. הוא מתעורר לילה אחד בבית החולים כשהוא לא זוכר מי הוא ומה קרה לו. וכשהוא מגלה שאף אחד לא הגיע לבקר אותו, הוא מתחיל לתהות איזה מן בן אדם הוא היה בחייו הקודמים. אך במקרה שלו - אין מי שייתן לו את התשובות. הוא רוכש חברים חדשים ומתאהב בחברתו לחדר, בחורה עליזה שמסתירה מאחוריה סודות ונפש שבורה. אט אט הוא שוכח מהחיים שבחוץ, אך מה יקרה כשהוא יצטרך לחזור הביתה ולגלות שגם חייו מסתירים כמה וכמה סודות?