היא שכבה על הרצפה הקרה בחדרה, פניה מעוטרות שבילים יבשים של דמעות מלחות דמעות של כאב הנאגר בליבה. במשך השנים ידה אוחזת בסכין המטבח החדה, זרועה מקושטת קווים אדומים ודקים הזועקים לשלווה ליבה אינו פועם היא נושמת פעם אחת אחרונה ומרפה. מרפה מכל הסבל והכאב מרפה מחייה שאינם אלא כקליפה ריקה בתוך חלל של אנשים רקים הזועקים למעט בידור אחרי שבובת המשחקים שלהם הלכה. וכעט היא מצאה שלווה במקום בו נפשה מסותבבת חופשיה יחד עם שאר המלאכים האפורים. ~שימו לב~ ×הסיפור יכיל מחשבות אובדניות ×פגיעה עצמית ×התעללות ×תוכן בוגר האחריות על הקורא בלבד ©כל הזכויות של הסיפור שמורות לshaharlove תודה ל shaharofri על הכירכה המדהימה!! תרוצו לקרא את הסיפור שלה "I'm dangerous "

****מוקפא***** היא חייה כל ילדותה בורחת ממקום אחד לאחר מבלי לדעת שהיא בורחת מעצמה ומהגורל שהמשפחה שלה הסתירו ממנה. בלורין גרה בבית קטן עם סבתא אחרי שהתאונה לקחו את הוריה, אבל יום אחד ילדה לא מוכרת מפילה אותה בסערה באמצע הרחוב, ואז משהו מוזר קורה. מה יקרה הלאה לחייה של בל? מה היא תעשה אחרי שהיא תגלה את מה שהחיים ניסו כלכך להסתיר?

נטע בת ה18 מתגייסת לצבא והיא מתאהבת במפקד שלה היא לא יודעת איך להתמודד עם אהבתה אליו זו הולכת להיות דרך קשה ואהבה לא צפויה האם נטע תלך לפי הלב שלה? אזהרות: *תכנים מיניים* *שפה גסה* *פגיעה עצמית* עריכה: @Willpower-

••• אני בשדה פתוח סופו לא נראה באופק , מסביבי פרחים בשלל צבעים, ישנו עץ אחד משמאלי הוא החיד במקום תלויה עליו נדנדה. אני רצה לעץ ומתישבת על הנדנדה רוח מעיפה את שיערי לאחור, השקט היה הדבר האהוב עלי פה, אני מקשיבה לשקט ונהנת מימנו עד שמשהו מפר אותו אני מסתובבת לירואות מה פשר הדבר, זה הוא אני מתחילה לרוץ הכי מהר שאני יכולה אני לא מסתכלת לאחור אני רק רצה אחרי זמן ארוח של ריצה אני עוצרת לנשום אוויר ומסתובבת לראות עם אבדתי אותו אבל לא אני ממשיכה לרוץ עד שאני נופלת שניה לפני שאני פוגשת את הקרקע אני שומעת קול אומר "הם כאן"••• #שפה גסה #תכנים מיניים #קללות #כל הזכויות שמורות

לא משנה תעשי, את תקועה בחברה שבה לכל אדם מודבקת תווית.

ספר המשך לספר "כלואה". עברו ארבע-עשרה שנים לאחר הבריחה הגדולה והסתערות השוטרים על בניין הארגון. מרי מתגוררת כעת עם אנדי, בנה ולילי, אחות של אנדרס. החיים של מרי עדיין מלאי תסבוכת וקשיים. מה הם הקשיים? מדוע מרי לא מצליחה להמשיך בחייה? קריאה מהנה. אשמח אם תגיבו ותדרגו.

הקדמה: התחלתי לבכות חתכתי וחתכתי שני חתכים ועוד שני חתכים ועוד חתך ועוד אחד ועוד אחד עד שהכל נהייה שחור... היי, קוראים לי אלכס אני בכיתה י"א ואני גרה בניו יורק.. אני הילדה הזאת שאף אחד לא סובל. זאת שכולם שונאים ללא סיבה אני עוברת בריונות בבית הספר והתעללות בבית, אין לי לאן לברוח מיד אחרי בית הספר. ההורים שלי שונאים אותי אבא שלי אם אפשר לקרוא לו ככה מכה אותי ואמא שלי במקום לעצור אותו מעודדת אותו להמשיך.. כשהייתי בת 12 הוא אנס אותי, תמיד כשהם רואים אותי הם מקללים אותי או מכים אותי, הם תמיד שיכורים. תמיד חשבתי שהחיים שלי ריקים ושלחבל שנתנו לי לחיות במילא אף אחד לא אוהב אותי.. אם לא הייתי קיימת זה לא היה מזיק לאף אחד.. חוץ מלאח שלי הגדול שבשבילו אני נשארת חזקה כי אני יודעת שיש לי אותו כשאני צריכה חיבוק או סתם מילת חיזוק. אח שלי לא ממש רואה את מה שאני עוברת הוא כבר גר עם אישתו, הוא מצא לו מישהי שאוהבת אותו באמת ויש להם תאומים בן ובת מתוקים כל כך.. רק בשביל סקוט ואמה אני ממשיכה לחיות כי הם באמת אוהבים אותי..

לורן ברוק היא נערה בת 17 שמנותקת מהעולם אחיה הגדול הוא הדמות שאחראית עלייה, מכיוון שהוריה לא חיים בקרבתה ילדה קטנה ששואפת לטרוף את העולם אך חוסר הביטחון שלהמקשה עלייה לעשות זאת במיוחד אצל בנים .. כשדמות חדשה נכנסת לחייה היא מגישה לה בזהירות את ליבה החדש הלב שבנתה לאחר הרס עצמי גדול לב מזכוכית ❤

שירה היא ילדה יפה, דעתנית, אומרת את שלה, ונפגעה לא פעם בחיים שלה, היא לא כמו כל הילדות הרגילות גרה בבית עם הורים ומשפחה- היא גרה בפנימיה, שירה שלא כמו הילדות הרגילות אשר אוהבות איפור- שירה אוהבת כדורגל. החיים שלה סך הכל טובים. שחקנית כדורגל טובה ילדה יפה ומדהימה חברות טובות שתמיד פה בשבילה, מה כבר יכול להשתבש? אז זהו. שהמון יכול להשתבש. הכירו את ג'ון, הנער המופרסם ביותר בעולם, ג'ון מגיע לפנימיה במטרה אחת, לחזור לחיים הרגילים שלו, זה לא קורה בדיוק כמצופה, כי נערה אחת, שוברת אותו מבפנים, משגעת אותו, כולנו כבר יודעים על מי מדובר נכון?. שירה עקשנית ולא מוכנה לתת לו את הצ'אנס שהוא כל כך מחכה לו, אבל כנראה שהבחור המופרסם, ששירה חושבת שחושב רק על עצמו. יעשה המון כדי ששירה תהיה שלו. השאלה היא אם ג'ון יצליח במאבק על שירה, או ששירה תמשיך להיות הילדה העקשנית שהיא. דבר אחד אני יכולה לספר לכם, שהשאלה הזאת תישאל המון ולאורך כל הסיפור...

ריקוד. לרקוד. להרגיש את האנדרנלין שזורם לך בכל הגוף ואת מרגישה שאת עפה עם המוזיקה, משתחררת מהכל ומרחפת ביקום משלך, בגן העדן הקטן והרגעי שלך. הריקוד הציל את חיי, הציל אותי מליפול לבור עמוק, שחור וחסר תחתית. הוא הציל אותי, פשוטו כמשמעו. החיים ממש לא חייכו אליי, אבל חלק מהחיים זה ליפול, ולחיות זה לדעת לקום. *מצטערת מראש על שגיאות*