אף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה בת אדם, דניאל. אבל דניאל לא ידעה מה זה היה, היא לא ידעה שיש דבר כזה: תפלצת, או מפלצות. היא בסך הכל רצתה לחיות, רגיל, כמו כל החברים שלה. אבל זה לא התאפשר לה...

ברוכים הבאים למציאות. המקום בו ככל שאתה גבוה יותר, שרירי יותר וטיפש יותר, כך אתה מטפס גבוה יותר בשרשרת המזון. כמובן שהחוק הזה לא חל על בנות, שצריכות להיות קטנות, אך עדיין טיפשות. אני כמובן, לא חלק מהשרשרת הזו. אני שרשרת מזון בפני עצמי. כולם בבית הספר חולמים עליי- וכשהם מתעוררים מהסיוט, הם ממהרים לתפוס את הדובי הקטן והקרוע שלהם כהגנה מפני הרשע. אני נמצאת בקבוצה מצומצמת מאוד (שכוללת אותי בלבד) שיודעת על כל מה שמתרחש בכל רגע נתון. אני יודעת על כל פינה אפלה, שיעור ושיחה עם ההורים. חלק חושבים שזה לא בסדר, חולני. טוב, שיחשבו. כולם חושבים שהם יודעים הכל. גם אני חשבתי ככה.

הפסיכולוג מנסה ללמד את שרלוק איך לאהוב.

החצויים נצחו את גאיה. העולם כבר לא בסכנה. המחנות השלימו. זאת סיבה למסיבה, לא?

*הסיפור מוקפא עד להודעה חדשה עקב חוסר זמן* מה באמת קרה לג'יני,הארי,רון והרמיוני אחרי הקרב על הוגוורטס? רוצים לגלות? היכנסו וקראו