הסיפור מכיל: •נצרות •תכניים מיניים •שפה גסת רוח •לארילארילארילארילארילארילארי ☺️

אי פעם חשבתם מה יהיו המילים האחרונות שלכם? אני תמיד חשבתי על משהו רומנטי, שתמיד יזכר איכשהו וכולם יהיו עדים לו, אבל מה שבטוח, אני מעולם לא חשבתי שאני ימות ליד מישהו שאני אוהבת והדבר האחרון שאני ילחש לו יהיה "אני שונאת אותך רומיאו" אז בנות זה סיפור חדש שאני כותבת, עכשיו זה לא ממש רומיאו ויוליה, חלק מהעלילה כן מתבססת עליהם אבל זה שונה, תנו לי לעודד אותכן בזה לסיפור יש סוף טוב אז קראיה מהנה :)

הסתכלתי בעניו החומות של החבר הכי טוב שלי וזה הרגיש כאילו אני מביטה בבן אדם זר. הן כל כך מוכרות אך זרות בו זמנית. האור מהירח איפשר לי לראות רק את הפנים שלו, הגשם לא הפסיק לשנייה אך בקושי הבחנתי בזה, הדבר היחיד שהתמקדתי בו היה ליאם. "מייגן בבקשה אל תלכי " הוא אמר נואש. " א-אני מצטער" דמעה קטנה נפלה על הלחי שלי. אני לא רוצה ללכת, אך ליאם בעצמו לימד אותי שאני צריכה להיות חזקה בשבילי. התקרבתי אליו ועטפתי אותו בזרועותיי. "אני אוהבת אותך ליאם" אמרתי, כמעט בלחישה. "אני פשוט לא אוהבת את האדם שהפכת להיות" עצרתי את הבכי שהצטבר בגרוני. "כשהחבר הכי טוב שלי, כשהאדם שאני כל כך אוהבת, מגיע, תגיד לו לחפש אותי" אני לא אומרת מילה נוספת, אני פשוט הולכת. משאירה אותו לבד ברחוב החשוך והגשום...