הסיפור הושלם ✔️ כולם כבר יודעים שכריסטינה צ'אנס היא לא אותה הילדה המתוקה שהייתה פעם. פרק העבר שנטרק בפניה נעול, והשדים הנוראיים שמסתתרים שם ואוכלים אותה מבפנים שורטים קצת, אבל היא לא צורחת; היא אפילו לא מדברת. ואם תשאלו אותה למה או איך, כדאי שתדעו שהתגובה היחידה שתקבלו זה את עשן הסיגריות שלה ישר בפרצופים היהירים שלכם. ולה מצד זאת, אפילו לא יהיה אכפת אם מישהו ייחנק בדרך. ועכשיו, אחרי כמעט שנתיים, היא חוזרת אל מיאמי. שבה אל צנצנת הזכוכית של אביה השתלטן ריצ'ארד, היחיד שעוד מנסה לגרום לכריס להתעורר אל המציאות ולהתחיל לפלס את דרכה המסובכת ולהתאפס על חייה - להתחיל ללמוד בבית ספר חדש ויוקרתי, הרחק מן הצרות אליהן היא הספיקה להכניס את עצמה. וכשכל כפפות המשי הנקיות האלה מנסות לנקות את תדמיתה המלוכלכת ללא הצלחה, אולי יהיה זה דווקא איידן סמארס שיכתים לחלוטין את נשמתה המטונפת ממש כמו ידיו האשמות שלו? הוא יציץ כל כך פנימה שהיא כבר לא תוכל להחזיק בדלת - רק להתאמץ בשביל להסדיר את הנשימות הארוכות האלה שלה. ואז, היא תבין: אולי אפשר לנסות לברוח מהשקרים של אתמול, אבל מחר, אין לדעת אם לאמת יהיה טעם מתוק יותר. ® מכיל תוכן מיני וקשה שאינו מתאים לכולם/ן. ® זכויות היוצרים שמורות אך ורק לכותבת.

אנני פאלמר, בחורה בת עשרים אחת, מתעוררת מתרדמת של כמה חודשיים ולא זוכרת שום פרט על חייה. לאט לאט היא לומדת להכיר את עצמה ואת הסובבים אותה. אך מה קורה כשזיכרונות ישנים צצים בראשה וגורמים לה לחשוב שכול מה שסביבה הוא שקר?

#15 בספרות נוער 12.12.2015 ריילי מגיעה לפנימייה הצבאית רייז עם החברה הכי טובה שלה ג'סיקה. היא הייתה חייבת לברוח מהעבר שלה ומהאבדה הגדולה שחוותה, אבל אין לה מושג מה טומן לה השינוי והמעבר. היא לא יודעת שתאבד את מי שהכי קרוב אליה, שתכיר אנשים חדשים, שתלך למסיבות ותהפוך למי שמעולם לא חשבה שתהיה. שתאבד את עצמה לחלוטין. "תהיי הגיבורה בסיפור של עצמך," אמא אמרה לה, אבל ריילי חוששת ולא יודעת לעמוד לבדה. ורייז היא לא המקום הכי קל להתנסות בו בדברים מהסוג הזה. אבא תמיד היה שם בשביל לנווט אותה במסעה בכוכבים, אבל הפעם היא לבדה, והיא הולכת לאיבוד. ריילי עומדת לצאת לטיול בגלקסיות חדשות, למצוא כוכבים נוצצים שלא ראתה בעבר, ולאבד כמה מהם בפיצוץ ענקי. אבל האם היא תמצא את הכוכב שלה? האם היא תמצא את מי שהיא? *הסיפור גמור*

"החיים שלנו הם כמו פאזל אחד ענק המורכב מהרבה חלקים קטנים. עבר מעורבב עם הווה, ואהבות קטנות מסתתרות מתחת לשינאות הנחרצות. החוכמה היא לדעת לחבר את מה שנראה הכי מתאים, לפי החוש ולפי העין. אלה הצעדים הקלים. השאר - קצת יותר מסובך. ומעולם לא חשבתי שחיי יכולים להיות עד כדי כך מסובכים." חייה של שרה בלום עמוסים בתלאות והרבה מכשולים. בדרך היא חווה אהבות, אכזבות, פחדים, דאגות ומעל הכל - תסכול. בהגיעה לגיל 14, חייה משתנים לחלוטין מהקצה לקצה. בתקופה כל כך מתוחה של טרום מלחמת העולם השנייה, היא מנסה להבין מה מתחולל בארצה הצרפתית. ועוד לפני שהיא מעכלת, היא פורצת בכל הכוח. ואין אף אדם שיוכל לעצור את הדהרה האכזרית. למעשה, יש אדם אחד. אולי הוא לא יכול למנוע או להפסיק את המהפכה, אבל הוא בהחלט יכול לעמעם את הכאב ולאלחש אותו. בינו לבין שרה מתפתח קשר הדוק של חברות נפלאה, המתגלגל עם הזמן ונהפך למשהו הרבה יותר עמוק. ___________________ קצת על הרכב הסיפור: בתחילת כל פרק יהיה רשום מקום, זמן ותאריך. אם יהיה פרק שלא רשום את זה בהתחלה, תדעו שזה המשך ישיר של הפרק הקודם. מקווה שתאהבו ❤

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

היא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מהצבא לאחר מבצע בעיראק, בו חברו הטוב ביותר נשרף לנגד עיניו ואהובת ליבו מתה לו בין הידיים. הוא מתוסבך, מוקף זכרונות רעים ועדיין מתעורר מזיע בלילות. הוא אינו מפונק, הוא חי את הרגע, הוא אינטליגנט ואדם רגוע באופיו עד שמתעסקים עם אנשים שהוא אוהב, הוא אינו שומר בבטן את דעותיו, הוא רגיל לכך שמצייתים לו. היא- רוצה לטייל בחופשת הסמסטר שלה ולבקר את סבתה שלא ראתה מזה 3 שנים. הוא- רוצה לטייל כדי לראות דברים יפים לפני שחוזר לשרת בצבא, כדי לחוות, כדי להמשיך בחייו, הוא רוצה לנצל את חופשתו מהצבא כדי לצבור מראות יפים של מקומות אליהם הוא אפילו לא מתכנן להגיע... כי מי יודע אם יחזור מהסבב הבא בשלום? . הוא, רוצה ללכת לאיבוד כדי למצוא את עצמו. היא, לא יודעת כמה טוב זה מרגיש ללכת לאיבוד בכיוון הנכון. להם- חברים משותפים. וכך דרכיהם נפגשות. הם יוצאים למסע יחד. איך שני הטיפוסים האלה יסתדרו? הם- לא יודעים מה מצפה להם באמת. ** חשוב לציין שההשראה שלי בחלק מהסיפור נלקחה מסיפורים וסרטים של