בפנימייה שלנו אנו רוצים להגיע למציונות ושלמות בתקשורתם החברתית והלימודית של תלמידינו אנו מציגים לכם תקנון זה למען התנהגות ראויה : 1.אין להיות מחוץ למגורים משעת העוצר שהיא 23:00 2.אין לתלמידים להסתובב במגוריהם של המין השני משעה 21:00 3.אין לעשן בתחומי בית הספר ובמגורים 4.אין להתחצף למורים 5.על התלמידים להוציא ציונים מעל 80 בלבד 6.אין להביא לסוסים ולשאר החיות אוכל אלא אם אתם במשמרת 7. אין לרכב על הסוסים משעה 19:00 8.אין לפתח קשר רומנטי עם אחד התלמידים מי שייתפס עובר על אחד החוקים ייענש בחומרה ואולי יסולק מהפניימיה ~מה שמנהלת אינה יודעת שהכול הולך להשתנות בקרוב ~

שתי תאומות זהות, שונות באופי , אויבות אחת של השנייה. מה יהיה עם האהבה, קנאה, חברות, בנים, בנות, משפחה... איך זה לגדול עם נערה שכל מה שהיא רוצה הוא לשנוא אותך? תגלו הכל כשתקראו את הסיפור... קריאה מהנה...! אזהרות: *תכנים מיניים *אלימות *קללות *קטעים דכאוניים

הקדמה: התחלתי לבכות חתכתי וחתכתי שני חתכים ועוד שני חתכים ועוד חתך ועוד אחד ועוד אחד עד שהכל נהייה שחור... היי, קוראים לי אלכס אני בכיתה י"א ואני גרה בניו יורק.. אני הילדה הזאת שאף אחד לא סובל. זאת שכולם שונאים ללא סיבה אני עוברת בריונות בבית הספר והתעללות בבית, אין לי לאן לברוח מיד אחרי בית הספר. ההורים שלי שונאים אותי אבא שלי אם אפשר לקרוא לו ככה מכה אותי ואמא שלי במקום לעצור אותו מעודדת אותו להמשיך.. כשהייתי בת 12 הוא אנס אותי, תמיד כשהם רואים אותי הם מקללים אותי או מכים אותי, הם תמיד שיכורים. תמיד חשבתי שהחיים שלי ריקים ושלחבל שנתנו לי לחיות במילא אף אחד לא אוהב אותי.. אם לא הייתי קיימת זה לא היה מזיק לאף אחד.. חוץ מלאח שלי הגדול שבשבילו אני נשארת חזקה כי אני יודעת שיש לי אותו כשאני צריכה חיבוק או סתם מילת חיזוק. אח שלי לא ממש רואה את מה שאני עוברת הוא כבר גר עם אישתו, הוא מצא לו מישהי שאוהבת אותו באמת ויש להם תאומים בן ובת מתוקים כל כך.. רק בשביל סקוט ואמה אני ממשיכה לחיות כי הם באמת אוהבים אותי..

"את כול כך סקסית תורידי את השמלה " אני שומעת קול גברי ברקע ואני נעצרת מפחדת לזוז. אני סוגרת את המים ויוצאת בשקט להתנגב . אני מתלבשת במהירות "אלוהים סם את כול כך טוב" קול נשי זועק . "לעזאזל" אני לוחשת , איך אני יוצאת מכאן עכשיו ?!?!? "את תגמרי כול כך חזק כשאני אהיה בתוכך" אני מעקמת את פני כשאני שומעת אותה זועקת אני פותחת את הדלת ונהיית אדומה הראש שלו בין רגלייה וידייה דוחפות אותו יותר ויותר עמוק . אני הולכת על קצה האצבעות מנסה לצאת בשקט אך ראשה מסתובב , והיא צועקת ובאותו שנייה הוא מרים את ראשו ועיניים אפורות מסתכלות עליי המומות. אני מיד מתעשתת "מצטערת " אני לוחשת ופונה לדלת בשנייה אחת נעצרת "בפעם הבא תדפקו ותבררו שאין אף אחד לפני שאתם דופקים אחד את השנייה " אני אומרת ומיד יוצאת מהחדר שעכשיו מתחילות בו צעקות " מי זאת ?! אתה בוגד בי ?!" . היי בנות הסיפור מדובר על מיקה ועל סם שווה לקרוא :) אני הולכת במהירות במסדרון בידיעה שאנשים בוהים בי , ואני עם ראש מורם .

הארי, גבר בן 29, מתאהב באורורה, ילדה בת 16 שתמימה. דאדי קינק! פאק! גיל! ענק!

אותן עיניים שזוהרות בחושך של המועדון. אותו חיוך קטן ומזמין שממוסגר בשיער שחור. אותה שמלה אדומה שהוא ראה עלייה רק פעם אחת אבל הוא בחיים לא ישכח.

מספר על ג'יין סיארוס. נערה שגדלה כל חייה במקום שנקרא קרוסלין, בו הייתה מבודדת מחברה ומהעולם. הקישור היחיד שלה אל העולם היו ספרים והדברים שלמדו אותה. כאשר הבנות בקרוסלין מגיעות לגיל 16 כולן עוברו לקומה למעלה, וביום הולדת 17 הן כבר לא שם. ג'יין תמיד הייתה הילדה מהחדר החום, והיא יודעת שהיא שונה משאר הבנות, כל חייה הייתה. הסיפור מתחיל בבוקר יום הולדת 16 של ג'יין ***כל הזכויות לסיפור ולדמויות שמורות לי

״שמי שלו אמסלם, אני בן שמונה עשרה. אני שבתי מן המתים שבתי מן הגיהינום שקוראים להם החיים. שרדתי את ייסורי הגיהינום בשביל דבר אחד נקמה! אני להוט מזעם שלא כבה בי כבר שלוש עשרה שנים. לפני שלוש עשרה שנים הייתי עד למוות של הוריי. נסענו לטיול בצפון הארץ אבל אז האוטו שלנו התהפך הייתי אז בן ארבע ילד קטן, עברתי את הנפילה של חיי. האוטו שלי עף מהכביש בכוונה עפתי מן הרכב תוך כדי נפילה. הוריי היו לידי בחיים, שמעתי את השיחה שלא אשכח לעולם. שכבתי חצי מת כמעט ללא רוח חיים שמעתי את השיחה ואת שמו של האדם שרצח את הוריי. שמעתי את אותם יריות ואת השם אסאילוב הוא נחרט במוחי ואני נשבע הוא ישלם על כך שהרס את חיי. אני שלו אמסלם הנקום בשם משפחתי. ויכה בהם בכל הכוח אני נשבע יום דינם הגיע!״ האם הוא יצליח לנקום במשפחת אסאילוב? האם הוא ימצא את הרוצחים? כל זה בהמשך. *** לא לתמימים יהיו הרבה מכות אלימות מכל סוג ומילים גסות רבות ותכנים מיניים ואכזריים. מומלץ 18+

"זה לא פייר מה שקרה להם" "זה לא פייר אבל נתגבר על זה. אני פה כדי לוודא שזה יקרה" בערב אחד. הכל משתנה. משפחה שלמה נהרגת בשריפה ויש ניצולה אחת שלא מצליחה להתמודד עם המקרה. "את לא יכולה להמשיך ככה" "תראה אותי"