✯הסתיים✯ Liam Payne היא נסיכה. הוא רק פשוט עם. הוא השומר ראש שלה, והיא לא סובלת אותו. הוא יעשה הכול כדי להיות סביבה, היא תעשה הכול כדי לברוח. לאט לאט היא מתחילה לסמוך אליו, לאפשר לו להציץ לנשמתה החשופה. הוא מבין לליבה הרבה יותר מכל אדם אחר בחייה. והיא מאפשרת לו להיות בקרבתה. אולי אפילו יותר מידי. סיפור נוסף שמבית היוצר שלי ושל עדן #fate (ziam) # זאין&כריס אני- ליאם עדן- קלואי

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

//גמור// היא-נערה אמריקאית חכמה ,מצחיקה, חמודה,נחמדה וחברותית יופי אופי וכסף לא חסר. בינתיים זה נראה שהיא חייה חלום של כל נערה עד שהיא עוברת לישראל ופה... הגורל מתערב. מכירים את הבחורים האלה 'הבאד בוי' כמו בסרטים? חתיכים ,יפים מוצלחים ובחורות ,חה בחורות לא חסר. כן תכירו את אליאב "אבוטבול" אם אתה גר בפלנטה שנקראת כדור הארץ אין מצב שאתה לא מכיר את משפחת אבוטבול, תכירו את משפחת אבוטבול אימפריית הפשע והעסקים הגדולה ביותר שתכירו. מה יקרה שהשניים יפגשו? **אזהרה** **מכיל תכנים מיניים** **שפה גסה** **אלימות** אין להעתיק לצלם או לשכפל ללא הסכמתי המפורשת. כל הזכויות שמורות לי.

שלום אבא. זו כבר ההודעה המיליון שאני שולחת אלייך ללא מענה. טוב, אולי לא מיליון. אבל אני בהחלט רושמת לך בלי סוף. אני חושבת שכדאי שאפסיק, הרי אתה גם ככה לא מקשיב לי. נמאס לי לדבר אל מסך הפלאפון הריק, להתעורר בלילה בתקווה שהצלצול מתריע על ההודעה שחיכיתי לה כל כך. אחרי שתיים עשרה שנים אולי באמת קצת נמאס לי. נמאס לי להקיש הודעות חסרות תועלת ולשגר אותן אל הלא נודע. נמאס לי לחשוב שאתה רואה את כל זה, ופשוט מחליט להתעלם ממני. מהבת שאוהבת אותך כל כך. למרות שכל האהבה הזו לא מגיעה לך, אבא. אני חושבת שהגיע הזמן שאכתוב את ההודעה האחרונה. שלך, ברוקלין.

עם עבר קשה על כתפיה ובעיית דימוי עצמי, אנאבל ג'ונסון מרגישה סוף סוף שהגיע הזמן שלה לחיות כראוי. לאחר הרבה מפלות בעברה, אנאבל חושבת שסוף כל סוף חייה משתפרים. היא מגיעה לקולג' בניו יורק ביחד עם חברתה הטובה, ומופתעת לגלות עד כמה החיים בקולג' שונים מהחיים שהכירה. מפגש מיקרי בג'ונת'ן האריס, גרם לעולמה להיטלטל, ולחזור שוב לעברה האפל והחשוך שברחה ממנו כל חייה. ג'ונת'ן, הבאד בוי של אוניברסיטת ניו יורק, מלא בקעקועים ובגישה צינית רוב הזמן, פוגש באנאבל ורואה הזדמנות נהדרת להציק לה. רק שהוא בחר באדם הלא נכון. אין לו אפילו מושג עד כמה מילותיו משפיעות על חייה של אנאבל, אבל מאין לו לדעת כיצד להתחשב באחרים, כשבו לא התחשבו אף פעם? כיצד הוא יכול להעניק אהבה, אם את אותו רגש מבוקש הוא אף פעם לא קיבל? האם אנאבל תעורר משהו אצל ג'ונת'ן? האם היא תצליח לשבור את חומות האבן הגדולות? אנאבל כל הזמן ממשיכה להגיד עד כמה היא וג'ונת'ן שונים, אבל אין לה מושג עד כמה הם דומים. לשניהם יש את אותה הבעיה, דימוי עצמי. הסיפור עלול להכיל: שפה גסה ותכנים מיניים הקריאה היא על אחריותכן בלבד! >תודה לLagoona7Blue על הכריכה♡♡♡<

כולנו מכירים את הצד שלה בסיפור, למדנו אותו, נשמנו אותו, חיינו אותו. עכשיו הגיע הרגע לדעת איך הוא הרגיש ביום שפגש בה לראשונה, הגיע הזמן לדעת את האמת מאחורי הגבר. נייט לורן מעולם ציפה ליפול כל כך חזק לרגליה, הוא לא חשב אפילו לרגע שבמקום החדש שהוא ינהל נמצא הדבר היחיד שיכול לשבור אותו. - 'הגבר': הוא החלק שמאפשר לראות את הצדדים של הגברים בסדרת הגולשת שנקודת המבט בהן היא רק מנקודת המבט של האישה בסיפור. בחלק הזה היו את כל נקודת המבט של כל הגברים בסיפורים (לאחר שהם יגמרו) #אפילוג #בוגר

הרמתי את ראשי לצבעיי השמיים הכחולים, שהתערבבו עם העננים הלבנים, לצד השמש שסנוורה את עיניי בחמימות. זאת הירושה שאני קיבלתי ממנו. אני לא צריכה את הכסף, או בית עם חצר. אני צריכה להרגיש אותו, וככה אני מרגישה אותו, דרך הים. ככה אני יכולה להאמין שאני מרגישה אותו. הדרך שלו כאן, הצעדים שלו חרוטים על כל גל שמתקרב. הוא צדק החיים הם כמו הגלים ,כל גל מתחיל ונגמר כמו שכל אדם נולד ונפטר. מצד שני, זה לא אומר שלא יבוא אחריו עוד אחד. אני יודעת שאין לאבא שלי מחליף, אין עוד אדם כמוהו ולא צריך להיות. הרי שגל מתחיל, הוא סוחף אותך ובסוף גם הוא מגיע לסוף. יבוא עוד גל, לא כמוהו, אבל יבוא אחד אחר שסחוף אותי בצורה חדשה. שונה. אולי זה טוב ואולי לא. צריך לזכור שלא תמיד יש אור בקצה המנהרה, הרי השמש תשקע בסופו של דבר והחושך יעלה. אם אני לא ארצה לצאת מהמנהרה החשוכה הזאת? אולי המנהרה הזאת היא בעצם הצינור שעוטף אותך, שלא נותן לראות שום דבר חוץ מהצבע הכחול של השמיים שמשתקפים על גביי המים. הצינור יכול ריקני, חסר טעם. עד הרגע שאני נוגעת במים. פרץ של אדרנלין עובר בתוכי, ואני לא רוצה שהוא ייפסק. אני זוכרת את הדממה שאבא גלש, הוא שמע הכל לצד השקט הדומם. זה האוויר שלו. היום זה האוויר שלי. קימברלי מצאה את התקווה. אך מה יקרה ברגע שהתקווה תיקח הכל?

אור שחר נערה בת ה17, בת יחידה, אביה עזב אותה ואת אמה כשהייתה בת 3. היא לא ראתה אותו מאז שעזב, אמה לא מוכנה לדבר עליו אפילו במצב של חיים ומוות. אמה עובדת ב2 עבודות כדי לפרנס את הבית ואת ביתה היחידה. אור שחר נערה עם ביטחון סביר, יודעת לעקוץ לפי הצורך, אופטימית אבל לפעמים יש לה את הרגעים שהיא נשברת, כמו לכל בן אדם. אור שחר הגיעה לבית סיפרה החדש, הכירה חברים חדשים ולמדה דברים חדשים על החיים שלא ידעה קודם. יום אקראי אחד אור שחר קיבלה שיחה מחברתה מוראל. בדרך לביתה של מוראל חברתה, אור חשה דבר מוזר בגופה, מבוגר בשנות ה35 לחייו מעביר לאור שחר את טראומת חייה. בעקבות הטראומה אור שחר קיבלה מתנה. איך אור שחר תטפל במתנה כאשר היא בגיל ההתבגרות שלה? מפה כבר החיים שלה מתחילים. הסיפור ''my baby'' עובר על הרבה נערות בעולם, לצערי. החלטתי לעשות עליו סיפור, אני מקווה שאהבתם את הרעיון. *מכיל פרטים מיניים* *שפה גסה* *אלימות* אוהבת, מיתר✍ כל הזכויות שמורות לי ©