קוראים לי סיאל פנטומהייב. נולדתי בשנת 1874, בלונדון. הייתי ילד רגיל. הייתי משחק, הייתי צוחק, הייתי בוכה, הייתי מתלונן ומביך את הוריי, הייתי מטנף את עצמי בארוחת הערב ונהנה מחברתה של אליזבת' וג'וס.. תמיד האמנתי בהכל, האמנתי שסופנו הוא כמו באגדות, האמנתי שחיוך הוא המפתח לאושר האמיתי, ושבעזרת שמחה ואהדה משני הצדדים הכל תמיד יהיה אפשרי. אבל הייתי רק בן עשר. היום אני יודע עד כמה העולם קר, אפל ונורא. כמה שנאה, חוסר כבוד ובגידות מסתובבות לי בין הרגליים. ועכשיו הן מסתובבות בתוך נפשי, לא מרפות ממני כשהשד שלי מעודד אותי להחזיק אותם. ואני עושה זאת ברצון. הכל בשביל הוריי, הכל בשביל נקום את מותם.