סיפור על נער מפוחד שמעולם לא הסיר את שרשרת הצלב מצווארו, ועל נער כועס עם יותר מידי קעקועים, היעשה הכל בשביל לקרוע את השרשרת הארורה הזו מצווארו היפה והחיוור. "הכאוס הטהור ביותר קורה כשהמלאך התמים נופל בשביל השטן החוטא, ומוצא את סופו. כמו שהוא גורם ללב שלך להלום כך גם הוא יהיה מסוגל לעצור אותו, אז אל תנהג בטיפשות, אתה יודע שאתה צועד לעבר גורל בלתי נמנע". ___________________- אזהרות: הסיפור יכיל נצרות, שפה גסה, גזענות, boyxboy, קטעים מיניים ובעיות התמכרות. עלול להכיל גם פגיעה עצמית.

"מתי את מתגייסת מאיה?" איתן שאל כשלפתי שתיים מאצבעותיו כדי להסב ממני את הכאב של דקירות המחט. מייקי היה זרוק במסדרון חדר המיון על כמה כיסאות, ואיתן איכשהו החזיק את עצמו למעני. "אני לא רוצה לעשות צבא." השבתי במאמץ. "המדינה תסתדר בלעדיי." "זה אנוכי מאוד," הוא אמר. משכתי בכתפיי בעזות. "אני אנוכית. לא איכפת לי. לא מכחישה." זה עצבן אותו, איתן היה ציוני. הוא נשף וראיתי שהוא מכריח את עצמו להישאר רגוע. אם לא למעני אז למען מייקי. הייתי האחות הקטנה המטומטמת של החבר הדפוק שלו, והוא הסכים לדאוג לי. * תמיד היה לך כוח רצון אדיר, אבל זה לא שיכולת לעשות משהו; זה לא שיכולת להציל אותי עם הנחמה שלך.