״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

כשהייתי קטנה אמא תמיד הייתה אומרת לי "אני אוהבת אותך" . כשהייתי קטנה האמנתי לכל מילה שיוצאת לה מהפה. אבל עכשיו , 3 שנים לאחר הניסיון האחרון שלה להרוג אותי, אני כבר לא מאמינה לכל דבר שאומרים לי . "אהה" גנחתי מתחתיו. הוא היחיד שגרם לי להרגיש בטוחה מבעד לכל הרעש מסביב. "אמה" רון גנח את השם שלי והכניס את ראשו בשקע בצווארי. "לא נראה לי שאני אוכל להפסיק לגעת בך" "אל תפסיק" הסיפור מתחיל ומסתיים באילת הקטנה והחמימה , כאשר אמה וחברתה יוצאות לחופשה של 10 ימים ופוגשות את רון.

׳תעצמי עיניים׳ ׳למה?׳ ׳כדי לא לזכור׳ לחשה לי אמי ונשקה למצחי. ׳חלומות פז מתוקה...׳ • • • • • • התעוררתי בבית חולים. לא זכרתי כלום. החדר היה מלא בשוטרים. כששאלתי מה קרה הם קפצו לנוכח העובדה שהתעוררתי. ״איפה אני?״ שאלתי ״בבית חולים״ ענה לי שוטר.ראו עליו שכל שניה במחיצתי בלתי נסבלת בעיניו . ״למה כל השוטרים האלה כאן?״ שאלתי בבלבול. אבל אף אחד לא ענה לי. לא זכרתי כלום.לא עבר,לא אנשים,כלום. זכרתי רק את השם שלי. אנבל קראונסטון. ואחרי זה גם גיליתי שרצחתי מישהו. ולכן נכנסתי לכלא. וכאן זה רק התחיל. כל הזכויות שמורות©yael_alisa_lesovoy

"ידידות בין גברים ונשים היא בלתי-אפשרית. יש תשוקה, עוינות, הערצה, אהבה, אך לעולם לא ידידות." בלתי ניתן לעצירה, כך תקראו למה שהיה ביניהם. שילב, בחורה צעירה, מרדנית וחייכנית, מלאת אנרגיה ושמחת חיים, הנמצאת בשנתה האחרונה לחטיבת הביניים. שילב נערה מצחיקה ואם נודה באמת, גם די משוגעת, אולם זו הייתה התכונה המרכזית להתאהבות המהירה בה. בבית ספר - היא התלמידה המצטיינת והקשובה, אשר מחוממת מאהבתם של חבריה הטובים. בחיי הלילה שלה - היא חית המסיבות המטורפת עתירת האדרנלין שחושקת בבילויים מלאי אופוריה. אביאור, בן לאמא אוהבת ואח צעיר לשלוש אחיות. אביאור הוא הגבר בבית. אמא שלו היא הדבר החשוב והיקר לו מכל אדם אחר והוא שומר עלייה כמו על אוצר מאז גילוי מחלתה האיומה. אביאור הוא גבר שסופג המון סודות כמוסים מהעבר שמשפיעים עליו בהווה. אביאור הפסיק להאמין באהבה כבר בגיל 16, לאחר חווית הבגידה הנוראית שעבר. ברגע שחגג את גיל 22 וסיים את שירותיו הבטחוניים בצה"ל, השתנה לחלוטין. ואולי, כי היא נכנסה לחייו. הם נפגשו באופן לא מתוכנן ומקרי לחלוטין והיא איננה הייתה מודעת לכך שהפגישה הרנדומלית הזאת תגרום לחייה להתהפך מקצה אחד אל השני. היא לא ידעה שברגע שתסכים להצעתו, החיים שלה יתחילו להסתבך. אבל זה קרה, וזה היה בלתי ניתן לעצירה.

תאריך כתיבת הסיפור : 5/11/16

ספיר כחלון בת 17 תלמידת כיתה י"א . היא הבחורה שכל גבר מפנטז עלייה. אין ראש שלא יסתובב אחרייה. היא מודעת לכח שלה , היא מודעת ליופי המהפנט שאף אחד לא נישאר אדיש אלייה. היא תשחק את המשחק לפי החוקים שלה. אף אחד לא יודע מה מסתתר מאחוריי עינייה היפות . אף אחד לא יודע את הכאב שעברה אף אחד לא יודע עם מה היא צריכה להתמודד יום יום , ומה היא עושה בלילות . אף אחד בבצפר לא יודע מי היא באמת! לירוי אשכנזי בן 17 כיתה י"א ידוע בתור גבר זיין , שיותר מידי רגש לא מביע. הוא משחק כדורגל ויש לו ים ידידות וכל בת חולמת להיות איתו , כל אחת הוא יכול להשיג ותמיד יש לצידו בחורות יפות ושוות . אבל אף אחת מהן היא לא ספיר. יש בה משהו שכובש אותו. המסתור שבה , השקט שלה , היא לא כמו כולן. מה יקרה כשהם התקרבו . מה יקרה כשהוא יגלה מי היא באמת מי ישאר לצידה ? והאם האהבה שלהם תעמוד בכל המכשולים?!

"הוא" שטן רצחני "היא" מלאך חלומי היא שונאת אותו הוא אוהב אותה היא חדשה באזור והוא וותיק ומסוכן לציבור היא לוחמת הוא פושע הוא המלאך השטני שלה

קוראים לי בלה, בת 19. אני מדגמנת, טוב. לא בדיוק. אני מצטלמת בעירום, ולא, זה לא פורנו. זו אומנות. לפחות כשאני מציגה את זה ככה זה גורם לי להרגיש פחות זונה. פשוט אומנות. אומנות שכיוונה אותי לחיים חדשים. חיים איתו.