אני מניחה שהכותרת מסבירה מה זה פחות או יותר. קרדיט ל-lagoona7blue על הכריכה המהממת! #1 באקראי 21.2 ♕ הושלם ♕

-גמור- סהר היא נערה בשנתה האחרונה ללימודים, בחורה דעתנית שאומרת את שעל ליבה תמיד. היא אוהבת ללמוד, היא אוהבת את החברות והמשפחה ויותר מהכל היא אוהבת את בר, החבר שלה. בר הוא ילד שטותניק, שונא ללמוד ואוהב את סהר, הם תמיד מאזנים אחד את השנייה וזה מה שהצליח להחזיק אותם שלוש שנים כמעט מושלמות ביחד. זה לא נראה כאילו הקשר שלהם יגמר אי פעם. בר עושה טעות שעולה בקשר הארוך שלו עם סהר ובייחוד באמון שלה, וכשירצה אותה בחזרה הוא יבין שהדרך חזרה ללב שלה הרבה יותר קשה ומסובכת משזכר.

שני הפכים, אש וקרח. בן כפור ובת אור. אהבתם של שני אלפים, משתי אומות שונות עלולה להביא לכאוס גדול. ריין, אלפית בעלת שיער אדום כמו להבה, השולטת באש. סבסטיאן, אלף עם עיניים סגולות ושיער לבן, מנהיג הכפור. נבואה ניבאה אסון גדול בעקבות אהבתם. אך האם "אהבה" כשמה כן היא, היא זאת שתביא לכאוס שממנו חוששים כולם? קרדיט לכריכה: @sunshiny0

הרמתי את ראשי לצבעיי השמיים הכחולים, שהתערבבו עם העננים הלבנים, לצד השמש שסנוורה את עיניי בחמימות. זאת הירושה שאני קיבלתי ממנו. אני לא צריכה את הכסף, או בית עם חצר. אני צריכה להרגיש אותו, וככה אני מרגישה אותו, דרך הים. ככה אני יכולה להאמין שאני מרגישה אותו. הדרך שלו כאן, הצעדים שלו חרוטים על כל גל שמתקרב. הוא צדק החיים הם כמו הגלים ,כל גל מתחיל ונגמר כמו שכל אדם נולד ונפטר. מצד שני, זה לא אומר שלא יבוא אחריו עוד אחד. אני יודעת שאין לאבא שלי מחליף, אין עוד אדם כמוהו ולא צריך להיות. הרי שגל מתחיל, הוא סוחף אותך ובסוף גם הוא מגיע לסוף. יבוא עוד גל, לא כמוהו, אבל יבוא אחד אחר שסחוף אותי בצורה חדשה. שונה. אולי זה טוב ואולי לא. צריך לזכור שלא תמיד יש אור בקצה המנהרה, הרי השמש תשקע בסופו של דבר והחושך יעלה. אם אני לא ארצה לצאת מהמנהרה החשוכה הזאת? אולי המנהרה הזאת היא בעצם הצינור שעוטף אותך, שלא נותן לראות שום דבר חוץ מהצבע הכחול של השמיים שמשתקפים על גביי המים. הצינור יכול ריקני, חסר טעם. עד הרגע שאני נוגעת במים. פרץ של אדרנלין עובר בתוכי, ואני לא רוצה שהוא ייפסק. אני זוכרת את הדממה שאבא גלש, הוא שמע הכל לצד השקט הדומם. זה האוויר שלו. היום זה האוויר שלי. קימברלי מצאה את התקווה. אך מה יקרה ברגע שהתקווה תיקח הכל?

נועדנו להיות כוכבים שנפלו בתוך השמיים, אנחנו היינו החלום הבלתי אפשרי. שנאנו אחד את השנייה כמו זוג שוורים ברודיאו ואתה היית החלום שלי. דניס הייתה בסך הכל ילדה קטנה כשחטפו אותה מהוריה האהובים. האויב הגדול ביותר גידל אותה בתנאים שלא קראו לזה חיים בכלל. הלב שלה מתהפך, המצפון שלה אמור לשאוף לאפס. זאת הייתה עסקה מתוכננת מראש, היא נועדה להיות רוצחת. ובבוא הזמן המוות ירדוף גם אותה. •••גמור••• -חלק (עונה) 1 ≫ ✓ חלק (עונה) |קצר| 2 ≫ ✓ © כל הזכויות שמורות לי.

#מקום 5 בספרות נוער 14.6.17 "בבקשה! את חייבת לסמוך עליי." הוא התחנן. העפתי מבט קצר למטה שגרם לבטני להתהפך. היינו אולי בקומה השמינית של הבניין. הרוח ייללה באוזניי, וסחרחורת תקפה אותי. "אני פוחדת מגבהים. אני לא מסוגלת." אמרתי בהיסטריה. לפתע ידיו תפסו בפניי בעדינות, מאלצות אותי להסתכל בעיניו התכולות. "אשלין, זה יהיה בסדר. את סומכת עליי?" הוא אמר בקול חלש, מרגיע. דחף בלתי רצוני גרם לי להנהן. "נספור עד שלוש." הוא אמר וייצב את עצמו על אדן החלון, מחזיק כעת בידי. "אחת.." נשמתי עמוקות בניסיון נואש להשתיק את הסערה שהתחוללה בתוכי. "שתיים.." האנשים פתאום נכנסו לחדר, מצביעים לעברנו ומתקרבים בצעקות. הוא שלח אליי מבט אחרון. "שלוש!" צעק. וקפצנו מהבניין. **** חייה של אשלין בקר, נערה בת 16, מתהפכים מקצה לקצה כשהיא עוברת אל שבדיה להתגורר אצל סבתה עקב מוות הוריה, שם היא מוצאת מחברת ישנה ומסתורית. בין החיים בתיכון החדש, ובין החברים החדשים ומישהו מסתורי שייתכן שיודע מעבר למה שאשלין דמיינה; אשלין נחושה לגלות את סודותיה של המחברת ולגלות מה טמון בה. אך ככל שהיא מתקרבת אל התשובה, כך היא מעמידה את עצמה בסכנה שהולכת וגוברת. * ~זה הסיפור הראשון שלי פה (: מקווה שתאהבו. ~כל הזכויות שמורות ל- Mai_BE.

#15 בספרות נוער 12.12.2015 ריילי מגיעה לפנימייה הצבאית רייז עם החברה הכי טובה שלה ג'סיקה. היא הייתה חייבת לברוח מהעבר שלה ומהאבדה הגדולה שחוותה, אבל אין לה מושג מה טומן לה השינוי והמעבר. היא לא יודעת שתאבד את מי שהכי קרוב אליה, שתכיר אנשים חדשים, שתלך למסיבות ותהפוך למי שמעולם לא חשבה שתהיה. שתאבד את עצמה לחלוטין. "תהיי הגיבורה בסיפור של עצמך," אמא אמרה לה, אבל ריילי חוששת ולא יודעת לעמוד לבדה. ורייז היא לא המקום הכי קל להתנסות בו בדברים מהסוג הזה. אבא תמיד היה שם בשביל לנווט אותה במסעה בכוכבים, אבל הפעם היא לבדה, והיא הולכת לאיבוד. ריילי עומדת לצאת לטיול בגלקסיות חדשות, למצוא כוכבים נוצצים שלא ראתה בעבר, ולאבד כמה מהם בפיצוץ ענקי. אבל האם היא תמצא את הכוכב שלה? האם היא תמצא את מי שהיא? *הסיפור גמור*

אף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה בת אדם, דניאל. אבל דניאל לא ידעה מה זה היה, היא לא ידעה שיש דבר כזה: תפלצת, או מפלצות. היא בסך הכל רצתה לחיות, רגיל, כמו כל החברים שלה. אבל זה לא התאפשר לה...

הוא מביט בך כשאת ישנה, הוא יודע מתי את ערה. הוא יודע אם היית ילדה מאוד רעה, אז למען עולמך, תהיי טובה. ספר I **כל הזכויות שמורות לכותבת הסיפור killingmesoftly ** *מכיל מילים גסות. לא הרבה, אבל רק לאזהרה כללית.

קירה היתה נערה רגילה. היא הלכה לבית הספר כמו כל אחד אחר, היתה לה אמא חמודה שהיתה גם החברה הכי טובה שלה. למרות שהיא היתה ילדה מעט חצופה למורים ודי בודדה בשבילה זה היה בסדר גמור. לפחות עד שבסוף כיתה ט' התברר שלאמא שלה היו תוכניות אחרות לגביה. וגם לאבא שהיא מעולם לא פגשה.