אף אחד לא יודע את שמו האמיתי. אף אחד לא יודע מאיפה הוא בא. כל מה שאתם צריכים לדעת זה לא להתקל בו ולעקוב אחרי החוקים הבסיסיים של המדינה ששייכת לו והוא סוגד לה, והם... 1.אל תשקרו לו. הוא לא נותן הזדמנות שנייה. 2.אל תגנבו ממנו. הוא לעולם לא סולח. 3.לעולם אל תנהגו בחוסר כבוד כלפיו. הוא יוודא שתרטיבו במכנסיים שלכם לפני שתגידו את שמו אפילו. 4.אל תדברו אלא אם כן הוא ביקש מכם, הוא דומיננטי. 5.זה החשוב והמכריע ביותר. האחד, שאם תפרו אותו, התוצאה תיהיה כדור בין העיניים שלכם. בחיים. לעולם. אל תסתכלו על הבחורה ששייכת לו. אל תדברו לבחורה ששייכת לו. אל תיגעו בבחורה ששייכת לו. אל תפלרטטו עם הבחורה ששייכת לו. היא שייכת •רק• לו. אם תעשו את זה, אתם מתים. בלי שאלות או הסברים. מתים. השם שלה הוא סקארלט . והדבר היחיד שהוא רוצה שתדעו עלייה זה , ואני מצטטת- ״היא שלי.״ בהצלחה בלחיות בעולמו של רייג׳. •All the credits belong to @TwinkleParihar•

אף פעם אי אפשר לשלוט בעתיד שלנו, הבחירות שלנו בחיים יכולות לקרב אותנו בצעדים קטנים אל העתיד. גל זרמון מנסה להסתיר את המשיכה הענקית שיש לה כלפי הידיד הטוב שלה, ניב. שתיהם נמצאים בחבורה מגובשת, משפחתית וקטנה. היא מנסה להסתיר את המשיכה שלה אל ניב בקושי רב וכאשר היא מגלה שגם הוא מגלה כלפייה משיכה זה עומד להתפוצץ. אחרי הכל איך אפשר לא להתאהב בניב? שחקן כדורגל מצליח, עטוף בהמון בחורות שרק רוצות לטעום ממנו ומתמכרות מהרגע הראשון...אין ספק שהסיפור ימכר אותכן.

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋