"צלקות מזכירות לנו היכן היינו, אך הן לא חייבות להכתיב לאן פנינו מועדות."- מ. פליליות. את הצלקות העמוקות מעברה קברה מיה בראון עמוק יחד עם ילדותה וחייה הישנים, עמוק מתחת למבט המנצנץ וחיוכה הקורן. כאשר נוקשים עקביה של עוד בחורה רגילה ונורמטיבית לחלוטין על פני המרצפות האפורות ברחובות הארוכים של בוסטון, אף אחד לא מסובב את מבטו. ממש כפי שאף מורה או מבוגר לא סובבו את מבטם למראה החבורות על פניה וידייה של הנערה הזוהרת והפורחת ביותר שאי פעם למדה בתיכון וושינגטון. בעוד אחד מאותם ערבים בהם הייתה מיה שבה ומקיפה את עצמה במשפחתה שלה, ובחומות שהיוו תחליף לחוסן שאיבדה, סובב אליה את מבטו וסרק אותה בעינייו בחור רגיל נורמטיבי אשר גם הוא, נושא איתו שיברונות וחומות כאחד. לאחר תקופה ארוכה בפחד מהלא נודע, יוצאים שניהם יחדיו אל החיים, אך האם האהבה הניבנת ומתגבשת בין השניים תעמוד בקשיים אשר יוצבו בפניה כאשר זיכרונות העבר יצופו מעלה? האם תזכור אהבתם את מראהה רגע לפני שהצלקות יהיו עמוקות מנשוא, או שמא יהיה זה זיכרונה האחרון?

"אני לא סומך על עצמי כשהיילי בסביבה, כשאני איתה המוח שלי בקאריביים." אני אומר באנחה, משלים עם זה. "אז מה אתה מתכוון לעשות? זה רק עניין של זמן עד שקוסוויר יבין שאתה מעורב רגשית" "כמה זמן אתה מכיר אותי, לואיס? 6 שנים? אי פעם ראית אותי מזייף?" הוא מניד לשלילה, "טוב מאוד. אל תזלזל ביכולות שלי, ואני לא אספר לקוסוויר שאתה גונב ממנו" הוא משתנק ופוער את עיניו בתדהמה, "אין לך הוכחות" "ברגע זה הסגרת את עצמך," אני מגחך, "007, זוכר? אתה לא יכול להסתיר ממני כלום. אני יודע הכל על מי שאני הורג" אני מסתובב לעברו ונועץ בו מבט יוקד, "ואני לא אהסס להרוג אותך אם קוסוויר יגלה. זה יהיה אתה. רק אתה"

הציורים שלי הוא דימויים גלויים שאינם מסתירים דבר ... הם מעוררים מסתורין, וכאשר רואים את אחת התמונות שלי, אתם שואלים את עצמכם את השאלה הפשוטה: "מה זה אומר?" זה לא אומר שום דבר, כי המסתורין לא אומר כלום, זה לא ידוע. רנה מגריט. * * * אני אנה, הנה כמה עובדות עליי- אחת, אני אוהבת את מגריט. שתיים, יש לי אוגר ושמו סיזיפוס. שלוש, אני גוססת. זו התחלה מרירה, אני יודעת, אני מצטערת. הספר הזה לא יעסוק בסרטן, הוא יופיע כדמות רקע מזיקה ולא רצויה, רק כי קשה להתעלם ממנו. הספר הזה יהיה מה שיישאר ממני. תזכורת קטנה לעולם שהייתי כאן פעם. זה נשמע טרגי, יש לי נטייה כזו לפעמים, להיות דרמטית, כמו מגריט, תהיו בטוחים שאני מחייכת עכשיו כמו מטורפת. אתם שואלים את עצמכם את השאלה הפשוטה: "מה זה אומר?" זה לא אומר שום דבר.

"היא לא מהסוג שלי. היא עדינה וטובה ותעשה הכל בשביל האחר. היא כלכך רגישה שאפילו מילה קטנה תפגע בה. ואני יורה מילים מהפה שלי בלי לשים לב בכלל מה אני אומר, אני חושב שכולם כמוני, בנו סביבם אלפי חומות כדי לא להפגע." יש לה משפחה תומכת, חברות טובות וציונים גבוהים. כל הקלפים שהיו לגאיה במשחק של החיים שלה נטרפים מחדש כשהוריה מתגרשים והיא עוברת לגור בביתו של החבר של אמה, שם היא פוגשת את הבן שלו דניאל. גאיה הולכת בדרך הישר, לא סוטה ימינה או שמאלה, בעוד שדניאל איבד את עצמו, ירד ממזמן מהפסים. האם גאיה הילדה הרגישה עם הלב הרחב, המלא בכנות יושר וטוב תצליח להוביל את דניאל אחריה ואחרי הערכים שלה? או שדניאל, חם המזג וחסר המעצורים יצליח בקסם שלו להטריף את גאיה ולהוריד גם אותה מהפסים? סיפור אהבה מיוחד על גאיה ודניאל, הם כל כך שונים ובו בזמן, כל כך דומים. •°•זוכה וואטיס 2016 בקטגוריית סיפורים עוצרי נשימה•°• ☆תודה לlagoons7blue על הכריכה המדהימה☆ @thewattys2016

הוא נטש אותי כשהכי הייתי זקוקה לו. לא השאיר אחריו כלום. חוץ מהלב שלי, החצי שלו, שבור. נשבעתי לעולם לא להתאהב יותר, בחיים לא ליפול למלכודת הזאת ששמה הוא ״אהבה״. תפקידה הוא לעוור אותך, לתת לך תקווה, ואז לקחת אותה. אהבה נועדה כדי לשבור לבבות, לבבות שבורים שלא לומדים לקח. לפעמים אני תוהה, למה קיימת אהבה בכלל? כדי לשבור ולהרוס אותי שוב ושוב? אז כמו שאמרתי, אני. טיילור היל, נשבעת בזאת שלא להתאהב שוב לעולם. 8\7\2015 #24 in Romance

❞אני לא מתאימה לעולם הזה, איידן, אז תניח לי ליפול, אני צריכה ליפול. אני רוצה ליפול. תרפא אותי בכך שתשחרר. המים עוטפים אותי כבר שבע שנים, תן לי להגיע לקרקעית, אני רק רוצה מנוחה. תשחרר. למה אתה ממשיך לסרב?❝ אני פלוריאן, בת עשרים ושתיים שראתה את אחיה התאום נהרג מול עיניה; את גופתה של אמה על שולחן הניתוחים; זאת שבחיים לא שמעה מילה מאביה ואותה הפלוריאן שאחותה ברחה ממנה. אני פלוריאן, אני דיכאונית, הנשמה שלי לא בריאה ויש לי התקפים, רגעי שיגעון שנגרמים מכך שאני פוגשת במראות שלעולם לא אחווה - אבל איני חושבת שאני משוגעת, לא אחרי הנשיקה שחלקתי איתו. כן, אני דיכאונית ואובדנית וכנראה לעולם לא אפסיק להיות, ובבקשה אל תגידו לי מילים שנכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהשנייה, אל תגידו לי את מה שהוא אומר שאינני. *** התחיל ב-29/7/17 נגמר ב-20/8/17 ~ גמור. ~ הקריאה על אחריותכם. © כל הזכויות שמורות לי.

תארו לכם שאתם מתעוררים במקום לא מוכר ומוזנח עד מאוד. כשכל מה שמסבבכם אלו ארבעה קירות וחלון קטן שנותן לכם גישה למעט שמש לחדור. המקום מלא בעכברים ומקקים שמשוטטים בכל פינה מקום שאף אחד לא היה רוצה להמצא בו בטח שלא להתעורר בו. אין לכם גישה לדבר ההתנהגות שאתם מקבלים היא גרועה מחיה הכלואה בכלוב למעשה חיה הכלואה בכלוב בהשוואה למצבם נשמע כגן עדן. אתם לא זוכרים דבר לא מי אתם או מה אתם עושים במקום כזה. רק כאב חד וברור מפלח את ראשכם. אתם לא נמצאים במקום הזה סתם לחוטפים יש מטרה ברורה. הם רוצים דבר אחד וזה מידע. מידע זה כוח. זאת שליטה. וזה מה שצריך על מנת לשרוד בעולם התחתון. עם תסרב יענו אותך עד עוורון חושייך ללא כל התחשבות בהיותך אדם. אינכם זוכרים דבר. אתם סובלים בשקט והמבוי סתום. זה בדיוק מה שקורה לסטייסי. סטייסי היא בחורה בת 16 מתוסבכת עם עבר לא פשוט. יש הרבה אנשים שמחפשים אותה. רוצים גישה למידע שמחזיקה וחלקם לא יהססו לרגע להרוג אותה עם זה מה שיראו לנכון. יש עליה תחרות ברורה. אך מה עושים במקרה כזה? מה עושים כשהבחורה הכי מבוקשת בעולם התחתון לא זוכרת כלום וכל העולם התחתון נשען על כתפייה כשחייה יכולים להיגמר בכל שניה. *משוכתב כרגע פרטים בפרופיל שלי

-נשכבנו אחד ליד השנייה, היא חיבקה אותי ואני ליטפתי אותה. ״זה היה מדהים״ היא אמרה לי בעייפות , ״את מדהימה״ עניתי ונשקתי למצחה ״זה אומר שאפשר לספר לכולם?״ היא שאלה אותי מתחננת ״לא״- סיפור אהבה מרגש וסוחף. עלול להכיל תכנים מיניים וקללות. אהובות שלי, זאת שוב אני עם סיפור חדש מקווה שתאהבו אותו.. אוהבת אותכם!

אנבל וקמרון זה סיפור בפניי עצמו, שניהם ניגודים אחד של השני אך דבר אחד מחבר והורס אותם - חברתם יובל. אנבל היא אותה הילדה הקטנה, השקטה, זאת שהולכת אחרי חברותיה כשפוטה ומקשיבה לכל מילה שלהן. אנבל מעדיפה להסתתר בצללים מאשר לצאת אל האור ולעשות משהו משמעותי עם חייה, כמו להילחם על אהבתה. כשקמרון מגיע, הילד עם החיסרונות וההיתרונות, אותו הילד שהסם היחידי שלקח עד כה זה גוינט. קמרון הוא ההפך של אנבל, הוא לא שפוט של אף אחד ועומד על שלו כל הזמן. וכשהוא רצה את אנבל - הוא השיג אותה. לאנבל ולקמרון אין חיים קלים כשיובל מתפרצת ליחסים שלהם ומשבשת אותם מקצה לקצה. אך מה הייתם מצפים מלב שבור? ***ה-4 פרקים הראשונים הם שנה לפני.*** ***לאלו שיש להם בעיה עם שמות - אנבל זה שם בינלאומי, וגם קמרון, שבנוסף הוא אמריקאי שהגיע לארץ בגיל צעיר (כך הדמות גם במציאות)*** •••גמור••• -על אחריותכם בלבד. -מבוסס על החיים האישיים של חברה שלי. © כל הזכויות שמורות לי.

זוכה בתחרות המאשין 2020-2021. חברה טובה היא חברה שעוזרת בכל מצב, בעיקר ברגעים קשים. חברה טובה תתן את כל כולה כדי שתהיי מאושרת. אבל מה אם מאחורי חזות שעוזרת גם ברגעים קשים, מסתתרת אחת שברגע האמת, תפנה את הגב לעברך? האם מישהי שהאמנת בה יכולה פתאום להיות מישהי אחרת וברגע אחד, פשוט להשתנות? ---- חֲבֵרוּת; מילה כל כך פשוטה עם כל כך הרבה משמעות. מכירות את החברויות האלו שחשבתן שיישארו לנצח? החברות הקרובות האלו שסיפרתן להן הכל? אלו שמכירות כל סוד מביך וכל חוסר ביטחון קטן וטיפשי? אור חשבה שהיא הכירה את כל זה, עד שמישהי שפעם היא החשיבה לחברה, החליטה להיעלם מחייה ולהשאיר אותה לבד, בודדה. למשך זמן מה החיים שלה הרגישו תקועים, חסרי צבע וחסרי חיים אבל כל זה השתנה כשהיא פקחה את עיניה והכירה את לירן; הוא החזיר לה את הצבע לחיים, הוא העלים כל חוסר ביטחון שהיה לה, הוא גרם לה להאמין בעצמה יותר... אבל למה כל כך קשה לה להכניס אותו לחיים שלה? ---- תאריך התחלת הסיפור: 12/4/16 תאריך סיום הסיפור: 3/1/21 הושלם ✓