ליאם היה הילד המסוכן-אבל הוא לא היה הקלישאה של הילד המקובל שכולם מעריצים. הוא היה שונה,הוא היה ההגדרה המושלמת למים שקטים חודרים עמוק ודווקא בגלל זה כל כך פחדתי ממנו. הוא אהב נשים,אהב את הגוף שלהן ואת הדרך בה הן בוהות בו בהערצה-אבל יותר מהכול הוא אהב כוח. את השליטה. ואני הייתי כלואה בין הידיים שלו,שאחזו בי בעדינות כאילו הייתי בובת חרסינה שעומדת להישבר-לכודה בין עיניו לבין קיר הלבנים. לבין הזיפים המושלמים שלו והלסת החזקה לעילפון. לא,זו לא הייתה רומנטיקה- זו הייתה מלחמה. הצטמררתי כשעיניו ננעצו בחדות בעיניי, כי לעזאזל-זו הייתה דרך ללא מוצא. פחדתי כי ידעתי שמה שליאם רוצה ליאם מקבל-ולא ידעתי מה הוא רוצה ממני. אני אתן לו מה שיבקש,אבל לא עם זה כולל אותי בפנים. אני לא חלק מההעסקה.