״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין ב30/11/2020

#3 בFanfiction בתאריך 29.6.17! אמה ילדה חדשה, שהגיעה לבית הספר במקרה. היא יתומה. סבתא שלה מממנת לה דירה קטנה שמספיקה לה, כל חודש היא שולחת לה כסף, ובאה לביקור. היא משלמת לה על בית הספר החדש, אבל זה רק בגלל שכשגרה עם סבא וסבתא היא סבלה בבית הספר. כולם הקניטו אותה על זה שגדלה בלי אבא, וכאשר שאיבדה את אמא שלה היא הפכה ליתומה. היה לה רע, ולא הייתה לה ברירה אחרת מאשר לעזוב וללכת לנסות התחלה חדשה במקום חדש. מקום בו אף אחד לא מכיר אותה או את העבר שלה. אמה לא ילדה מקובלת, היא גם לא חנונית, או דחוייה. אמה מבינה את המקום שלה והוא לא מפריע לה, יש לה את החברים שלה שתרכוש יחד עם הדרך, הציונים המעולים שלה כי היא תלמידה חרוצה, והכי חשוב-הספרים שלה. אמה אוהבת לקרוא, ככה כשהיא מרגישה עצובה והראש שלה לא נח ממחשבות, היא יכולה להתחיל לקרוא איזה ספר ולשכוח מהכל. הארי לעומת זאת.. לא החזיק ספר מימיו. זה לפחות מה שאמה חשבה, עד ש.. טוב, מה? חשבתם שאני אגלה לכם את כל הסיפור? בכל מקרה, הארי בחור קשוח, מקועקע, עם המון בטחון עצמי, נחשק, ולבסוף, נראה טוב. יש לו תלתלים מדהימים שגורמים לכל הבנות להתעלף כשהוא עובר בסביבה, והעיניים שלו... ממיסות כל אחת. אבל אמה.. אמה הייתה שונה, אמה לא מיהרה לחשוב כמו כולן והארי.. הארי לעומת זאת נפל, חזק. ערוך

-תכנים מיניים -קללות -14+