"כל הדברים האלה זה הסיבות שאתם פה. אתם יודעים מה זה להיפגע ויודעים איך לפגוע. אתם צמאים לנקמה." בר אמר "עקבנו אחריכם, בחרנו אותכם בקפידה, אתם האנשים שחיפשנו." "ברוכים הבאים למוסד, סוכנים צעירים." ¥ יש אנשים מושלמים בעולם. הם נראים טוב, מתלבשים כמו שצריך אבל רובם זה אנחנו. הסוכנים הצעירים של המוסד. הבנות לומדות לפתות, לשקר, לרמות, למשוך תשומת לב בשביל להפיל את ראשי אירגוני המאפיה השונים בארץ. הבנים לומדים להגן, לשמור ולדאוג בשביל שאף אחד לא יפגע בבנות, שצריכות להשלים את המשימות שלהן. כולם לומדים לשחק. הם צריכים לשמור על סיפור הכיסוי. אף אחד לא יודע מי הם באמת. לכולם יש צלקות. חלק עברו התעללות, חלק עברו אונס, חלק עברו דברים אחרים. כולם שם מהסיבה הזאת. מכל תיכון מגיעים בן ובת, זה שרות צבאי של 4 שנים, מה יקרה בסוף? עלול להכיל: $ אלימות $ קטעים מיניים $ סמים $ אלהוכול $ קללות |הרעיון של הסיפור מקורי וגם עלילה לכן כל זכויות היוצרים שלי. אם אתם רוצים להשתמש ברעיון / חלק מהעלילה תבקשו. רוב הסיכויים שאני לא אתנגד.|

״הוא תפס בישבני, מוחץ אותו בין אצבעותיו. שרטתי את גבו עם ציפורניי הארוכות, הרגשתי את זיקפתו נצמדת אל ביטני התחתונה, חייכתי לעצמי. ריח השירותים המסריח כבר לא הסיח את דעתי, אלא החתיך הזה שקפץ עליי משום מקום. הוא הרים את שמלתי הקצרה מעט מעלה, חושף יותר עור, הוא ליטף את יריכיי, מתקדם לאט לאט לכיוון המטרה שלו. גנחתי בהשתוקקות והבחור חסר השם ישר אחרי. לא אכפת לי מי זה. העיקר שאהנה. כמו תמיד.״ אלה הם חייה של ליילה. מועדונים, ריקודים, חתיכים, שתייה, מוזיקה. או לפחות היו. הדרך בה חיה את חייה התנקמה בה, בדרך הנוראית ביותר שיש. היא שבורה, היא בטוחה שזו אשמתה, היא בטוחה שכל מה שקרה לה היה באשמתה. הוא לקח את זה ממנה. לקח את הכל. ג׳ייקוב מנסה להחזיר לה את זה, להחזיר לה את חייה, להחזיר לה את השמחה והחיוך לפנים. זאת מלחמה קשה מדי. הוא לא מוותר, וחשוב מזה, הוא לא נותן לה לוותר, אבל לא מהסיבות הנכונות.

בגיל עשרים זואי פוסטר סוף כל סוף מוצאת את מה שהיא השתוקקה לו במשך זמן רב מדי - היא מוצאת אהבה. ולמרבה ההפתעה, היא מחליטה לפעול למענה. נמאס לה להיות הבחורה הביישנית והנאה שלא עושה דבר למען עצמה. היא בטוחה שהפעם זה הסוף; הסוף לכל החיפושים. הפעם היא מצאה את אהבת חייה. הפעם היא מצאה את האהבה הראשונה שלה. ביום בהיר אחד, על ספסל באמצע פארק הומה בלב ניו-יורק, היא מוצאת את האדם שישבה את ליבה. טד באטלר הוא בחור בן עשרים וחמש שנזרק על ידי בת זוגו. זו לא תפנית גדולה במיוחד בחיים שלו. בשלב הזה של חייו, כבר לא אכפת לו מכלום. פגישה מקרית עם בחורה שמושכת את תשומת לבו בפארק מובילה אותו למרדף אובססיבי על ליבה, ורק הוא מבין עד כמה רחוק הוא מסוגל ללכת.

היא רוקדת לה ברחבה, בשמלה כחולה בוהקת, קצרצרה וקצת חשופה, כולם מוטרפים מסביבה. הוא מרחוק יושב על הבר מסתכל עליה רוקדת עם מבט מהופנט מחכה שתזרוק לו עוד מבט. ניב ואנאל נפגשים במועדון ומעבירים את הלילה יחד, אף אחד מהם לא חשב שאותו לילה ישנה את חייו מקצה לקצה. אף אחד לא תיאר לעצמו שיקרה דבר מעבר ללילה הזה, אך הגורל הפתיע את כולם. "זה היה לילה אחד ודי, כאן זה נגמר" כך אנאל חשבה. איך השניים יתמודדו? מה יעשו עם הריון לא צפוי? האם יצליחו להתגבר על הקשיים הרבים שבדרך?

נקמה. נקמה היא תגובה של אדם למעשה עוול שנעשה לו. נקמה היא פוגענית, מזיקה ומטרותייה הן ברורות : לפגוע ולגרום סבל דומה לסבל שכבר נגרם מלכתחילה, אולם לפעמים הנקמה מתבצעת עקב אי- הבנה ותוצאותייה יכולות להיות אכזריות.. אודל חזן, נערה יפהפיה ועדינה הנמצאת בגיל ההתבגרות ובשנתה האחרונה לסיום הלימודים בבית הספר. אודל בחורה מאוד מיוחדת, אחראית ובוגרת שדואגת תמיד לשמור על עצמה. החיים שלה יפים בסך הכל, היא בתו של מאמן קבוצת הנוער הפועל ראשון לציון ובת זוגתו של קפטן הקבוצה. אך החיים שלה משתנים ומסתבכים, כאשר הוא נכנס לחייה. אליאב סוויסה, גבר צעיר ומרשים ממשפחה בעייתית. אליאב הוא גבר שלעולם לא ניהל קשר רציני עם נשים ולכן, לא ידע בכלל מה אלה רגשות ומהי אהבה. החיים שלו הכו בו בגיל מוקדם מאוד והוא הספיק להיחשף לעולם שכולו רע ואפל. אליאב מגיע בתור שחקן חדש לקבוצת הנוער הפועל ראשון לציון כאשר הוא השחקן הבוגר מכולם בגילו. ובין כל הבכי, הצחוק, השמחה והאכזבות - מה קורה כשנרקם רומן מסעיר ולוהט בין השניים? אז, מגיע מישהו שעומד בשקט, מסתכל מהצד ומחכה לזה, לנקמה הגדולה. וככל שאהבתם גוברת, כך הנקמה מתקרבת.. _________________________________ תאריך הפצת הסיפור - 1.4.18

״את מעניינת אותי שירז בראון״ הוא אומר מלקק את שפתיו ומניח את ידיו על אגני ״את מבינה את זה?״. ״אתה סתם עוד לבן״ אני אומרת בביטחון ״זה יעבור לך״. האחיזה שלו בי מתהדקת כאיום ואני פולטת גניחה שגורמת לו לחשוף את שיניו הלבנות. *הסיפור השלישי שלי

התחלה חדשה, חברים חדשים, מפקד חדש. בכל אלו פוגשת אריאל בארבעה חודשי טירונות מפרכים, שבסופם, תגשים אריאל את חלום ילדותה- להיות חלק מגדוד קרקל. אך בדרכה קשיים רבים, והקושי הגדול ביותר הוא לא להתאהב במפקד. *** "אני אוהב את הצחוק שלך," הוא אמר בלי שום קשר, ואני חייכתי חיוך ביישני, "הוא סתם ילדותי." עיניי הביטו בעיניו השחורות, שגרמו למערבולת להיווצר בבטני. "זה מה שאני אוהב בו."

-מקום 1 ברומנטיקה 14.6.2017 "מי אתה?" "השטן בהתגלמותו" אמר בשעשוע ----------------------------------------------------------------- אלין דוד, יום הולדת 20 ,חברתה הטובה שי-אל החליטה לחגוג לאלין במועדון החדש שנפתח בתל אביב . מפה לשם אלין פגשה בו ,אביאור דהן "הגבר המסוכן" האחד שאף הורה לא ירצה שהבת שלו תביא אותו לבית . מה הסיפור של שניהם ?

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

עיליי היא אולי בת עם שם של בן, אבל זה בהחלט תאם את המבנה המשפחתי שלה שהיה מורכב משני אחים גדולים שביום אחד הפכו להורים שלה. עם ארגזים ומזוודות עזבו את עיר מגורים בחמש השנים האחרונות וחזרו אל עיר הולדתם, אותה עזבה עיליי כשהייתה בכיתה ו׳. היא בסך הכל מקבלת את השינוי, מתקשה לעכל את זה שאחיה הבכור הוא אביה אל נקלטת מהר מאוד בין חברי הילדות שכבר הכירה. רק שלא הכל נראה כמו סיפור נוסטלגיה ורוד וישן, עם החזרה לעיר חוזרים אליה אירועים מהשנים שהייתה רחוקה, ולב שבור אחד שחשבה שהשאירה בצפון, אך ככל הנראה לא צפתה שהאדם ששבר לה את הלב גר איתה באותה העיר, לומד באותו בית הספר וגר באותה השכונה.