"סליחה תחזור על זה" ביקשתי מאחד המארגנים "בעוד דקה הדלת תיפתח ואת תכנסי עם הורייך הם יגישו אותך לבעלך לעתיד ואז הם יחזרו למקומם" הסביר והנהנתי בחשש, אימי ואבי הגיעו "אל תהרסי את זה אליאנה" זה הדבר הראשון שאמר לי בשבועיים שלא התראינו, אנחנו בחתונה שלי והדבר הראשון שהוא עושה זה לאיים עלי. "לפחות השמלה בסדר, את נראית פחות..." הוא השאיר את המשפט תלוי וכיווצתי את ידיי לאגרופים ושחררתי אותם, לקחתי נשימה עמוקה "נחמד לראות אותך, אמא" קדתי קידה קטנה בכבוד לאימי "אבא" אותו הדבר גם לאבי. "תראי איך גדלת, יוצאת מהבית" אמרה וחייכתי חיוך לא אמיתי אבל מספיק טוב כדי לספק אותם. הדלתות נפתחו ופתאום איבדתי את היכולת לנשום, הם החזיקו אותי משני צדדיי והובילו אותי אליו. הוא נראה טוב, אפילו לא שמתי לב כשהוא נכנס לחדר שלי לפני כן. אבל עכשיו אני מסתכלת עליו וסערת רגשות עוברת בתוכי, השיער השחור שלו משוך לאחור, כל שערה במקומה, החליפה השחורה שלו חסרת כל קמט, אני לא יודעת מי עושה חסד למי, החליפה לגוף שלו או הגוף שלו לחליפה. אני מניחה שהשני. אבא שלי לוחץ על זרועי באזהרה לפני שהוא מגיש אותי לבעלי לעתיד, בן ראש המאפיה והגבר הכי מושך שראיתי עד היום , המבטים שלנו מצטלבים ונוצר בנינו קשר עין אינטנסיבי. תמיד לימדו אותי לא להביט בעיניים של אח

תקציר ריי בת ה19 עוברת התעללות על ידי הוריה המאמצים שלא מעוניינים בה. היא בשנה הרביעית שלה באוניברסיטה כדי להפוך לרופאה. ריי חכמה במיוחד, ידועה בטוב לבה הרחב ובעיקר היא ביישנית מאוד. אייס בן ה21 הוא ראש כנופייה שקט ומסוכן. מעולם לא תראו אותו עם חברים, או מחייך ומדבר. הוא עוסק בעסקים מפוקפקים וכולם יודעים על הכנופייה שלו הידועה ביותר במדינה, ולכן כולם מפחדים ממנו. מה קורה כשריי נתקלת באיש הקשוח בשם אייס קינג כשמצבה פגוע? מה גורם לאייס להתעניין בריי?

"די...אני...אני רוצה לחזור הביתה בבקשה" מלמלתי מייבבת. "תפסיקי עם זה כבר!!" הוא צרח כמו חולה נפש והחזיק בכוח בשורש כף ידי, "את שלי אדל תביני את זה כבר, את לא הולכת לשום מקום. כדאי לך להתחיל להפנים את זה." הוא לחש לאוזני בטון תקיף. *חטיפה* *אונס* *אלימות* *תוכן מיני מפורט* *קללות* ***זה הספר הראשון שכתבתי ולכן הכתיבה בהתחלה יכולה להיות לא כל כך מקצועית, לאט לאט זה משתפר(:***

הוא יצא מרכב והתקדם אל המושב האחורי בו ישבתי ופתח את הדלת, זזתי אחורה ונדבקתי לדלת בצד השני של הרכב אך הוא נכנס אחרי ומפית הייתה בידו, ״בבקשה לא״ אמרתי בקול חלש. הוא היה לבוש במסכה על פניו ולא יכלתי לזהות אותו אך עיניו היו גלויות ומבט רצחני עבר בהן לפני שהוא הדביק את המפית לפניי והתחלתי להלחם אך מהר מאוד הרגשתי חלשה יותר ויותר עד שאיבדתי הכרה. מקום #3 בתשוקה!! כל הזכויות שמורות לי!!! תכנים מיניים מפורטים יהיו בספר, הקריאה על אחריותכם בלבד 3> תכנים אלימים מפורטים יהיו בספר, הקריאה על אחריותכם בלבד 3> הסיפור מכיל כ- 60 פרקים. הספר הראשון בסדרה

~גמור~ בלייק אלונסו- "שמור את חבריך קרובים ואת אויבך קרובים עוד יותר." אין לי חברים חוץ מאחים שלי אבל יש לי אויבים וזה בדיוק מה שעשיתי. התחתנתי עם הבת של הקאפו מהמאפיה האויבת, הצעתי לו כוח, כסף והוא לא חשב פעמיים לפני שחטף את ההצעה והפקיר את בתו. אני לא סומך עליו בשום צורה וברגע שהוא יחשוב לפנות נגדי הבת המתוקה שלו בהישג ידי. מלודי היא אישה עדינה ופחדנית, אני מתעב את התכונות האלה בה ומכך שהיא חושבת שכל פעם אני אהרוג אותה ללא סיבה. אני מנסה להיות עדין איתה אך זו משימה בלתי אפשרית. מלודי ריזו- רציתי להיות שימושית בעיני אבא שלי, התחתנתי עם גבר מהמאפיה האויבת כדי שיחזקו את המאפיה של אבא שלי וכדי שיהיה בינינו שלום, זו הייתה מחשבה תמימה. לא ידעתי שהגעתי למשפחה של חיות אדם, בעלי הוא אחד כזה. הכינוי של בלייק הוא חסר רגשות וברגע שהכרתי אותו הבנתי למה הוא מכונה ככה. בלייק גבר קר רוח, לא אכפתי ואכזרי. הוא הבטיח לי שיתן לי פרטיות והפר את ההבטחה הזאת לאחר כמה שעות, הוא עושה מה שבא לו ולא אכפת לו איך אגיב. עם כמה שהוא אכזרי הוא נמנע מלפגוע בגופי ונמנע מלהפחיד אותי למרות שרק להסתכל עליו מעלה בי פחד.

#מקום ראשון ברומנטיקה 23/7/2017 ״תעזוב אותי!״ צרחתי את נשמתי ונאבקתי בידיו השריריות ״תעזוב אותי דיי דיי אני שונאת אותך!״ צעקתי שוב ודמעות ירדו מעיניי כאב לי כל שריר בגוף, הסתכלתי עליו וראיתי את ההבעה הרצחנית שעל פניו. הוא שחק אותי לקיר והצמיד את ידיי מעל ראשי , לא יכולתי לזוז. הדפיקות לב שלי התגברו והנשימות שלי התקצרו. הוא נצמד אלי והתקרב אל אוזני ״את שלי״ הוא לחש בשעשוע וצמרמורת עברה בגופי, הזעתי והלחץ והכאבים רק התגברו. הוא שיחרר אותי במכה והוא כיוון את האקדח לכיוונו ״אל תפגע בו! בבקשה״ צרחתי כל כך חזק ניסיתי לרוץ לכיוונו אבל האנשים שלו תפסו אותי בחוזקה ולא נתנו לי את היכולת לזוז. הוא כיוון את האקדח אליו ונשמע קול ירייה.. סול בת 20 שהמשפחה היחידה שנישארה לה היא אחותה הקטנה בת ה-5 ששמה לונה . אבא שלהן היה אבא מכה, מתעלל ושותה. עד שיום אחד החליטו לברוח ממנו. אמא שלהן נפטרה כאשר סול הייתה בת 15 וכרגע הן גרות בבית קטן וצפוף הניראה כמחסן. בגלל מצבן הכלכלי הקשה סול עובדת בשתי עבודות כשלונה הקטנה בבית לבדה. הכל היה בחייה של סול שגרתי והרגלי עד שהוא הגיע, האיש שכולם מוצאים בו איימה. ״אתה חושב שנתגבר על זה?״ שאלתי אותו ברכות, הוא הביט לי בעיניים ועצב התנוסס על פניו ״אנחנו נתגבר.״