הכל התחיל ממש מזמן, אולי בגלל זה היא כבר הצליחה לשכוח. אבל לא לתמיד, כי אנדריאה נזכרת בסוף בכל אירועי העבר שהשפיעו לה על ההווה משמעותית. כשסוזן, חברתה הטובה, מראה לה את הבחור שהתחיל לעקוב אחריה באינסטגרם... חייה מתחילים להתהפך. ----------- - סיפור גמור. - קרדיט ל - @lagoona7blue על הכריכה.

״למה אנחנו נופלים אתה יודע?״ לחשתי מניחה לרוח לשאת את המילים שלי. הרגשתי את המיטה מתקפלת תחת המשקל הנוסף וחיוך קטן ועצוב הופיע על פניי ״למה?״ הקול שלו גרם ללב שלי להחסיר פעימה, הכרחתי את פי להיפתח והמילים נשפכו ועשו את דרכן אליו. ״החיים הם לא רק קרני שמש ולבבות, החיים הם מערבולת, מנהרה חשוכה שנראה שאין לה סוף. כול מכה שאנחנו מקבלים היא חזקה יותר מהקודמת ואנחנו נופלים שוב ושוב אבל אנחנו עושים זאת כדי שנוכל להתחזק, כדי שנוכל לקום ולראות את האור בקצה המנהרה״. הופתעתי שהרגשתי את היד הגדולה שלו מלטפת את פניי, מנגבת את הדמעה הבודדה שהצליחה לברוח ולעשות את דרכה על לחיי ״אז למה את בוכה?״. פניתי ישירות אליו, מסתכלת בנקודה בה אני יודעת שהוא נמצא אבל עדיין הייתי עטופה בחשכה. ״אני בוכה כי אני לא חושבת שאוכל לקום הפעם, אני כבר לא יכולה לראות את האור״. כבר חמש עשרה שנה ליילה תומסון מתעוררת לחשכה מוחלטת, מאותו יום שהיא עברה את התאונה הארורה הזאת שגנבה את עינייה והשאירה אותה בעולם של חושך וצלילים, אבל ליילה היא שורדת ושהחיים הכו אותה היא קמה והכתה חזרה חזק יותר. דילן בראון הוא בלש במחלקת רצח שכול חיו סובבים סביב דבר אחד ודבר אחד בלבד: לצוד רוצחים. הוא גבר קשוח וחכם שסומך רק על האינסטינקטים שלו.

ריקוד. לרקוד. להרגיש את האנדרנלין שזורם לך בכל הגוף ואת מרגישה שאת עפה עם המוזיקה, משתחררת מהכל ומרחפת ביקום משלך, בגן העדן הקטן והרגעי שלך. הריקוד הציל את חיי, הציל אותי מליפול לבור עמוק, שחור וחסר תחתית. הוא הציל אותי, פשוטו כמשמעו. החיים ממש לא חייכו אליי, אבל חלק מהחיים זה ליפול, ולחיות זה לדעת לקום. *מצטערת מראש על שגיאות*

יולי אמסלם נערה בת שבע עשרה , נאלצת לתת לסהר הלל שיעורי תגבור לקראת הבגרות במתמטיקה לאחר שהוא שבר את הרגל . הסיפור מגולל על משפחתה של יולי ומשפחתו של סהר , שני נקודות מבט של שוני אך גם דמיון רב . עד כמה ששניהם שונים הם מוציאים נחמה ועזרה אחד בשני . סהר שמלמד את יולי שיש עוד מקומות חוץ מבאר שבע ויולי שמלמדת את סהר צניעות מהי . - הושלם - - מקום ראשון בספרות לנערות - ( תודה רבה אוהבת כל כך ❤ )

(גמור-קיים עונה 2) אך זה מרגיש להיות תלוש מהמציאות ? לנשום אבל להרגיש שבכל רגע האוויר נגמר? ולמרות שיש אנשים מסביב להרגיש הכי לבד ? לצחוק אבל בלב משהו חסר... תמיד אמרו לאלה שהיא מסובכת , שיש לה משהו אחר במבט משהו עדין אבל גם שורט וביום בהיר אחד אלה מוצאת את עצמה מול בניין שבו הדירה שהיא תצטרך לגור עם שותף חדש שהיא לא מכירה . צעד שלא מתאים לה הרי היא תמיד צריכה לשלוט במשוכות ולדעת מה קורה .אבל אולי הגיע הזמן לשחרר ?

*גמור* הכירו את מאדיסון האריס, בחורה בת 23,חיה בניו יורק בדירת שותפים ומזכירה של בכיר בחברת Apple. ובצד השני,הכירו את גרייסון היל,בחור בן 24,עם דירות בכל רחבי ארצות הברית ומבין הבכירים בחברת Google. הכל משתנה בחייהם של השנים כאשר הם מכירים. כןןןןן אני קיטצ'ית רצח get over yourself people

*** נואל- good girl המאמינה באהבה. דילן- bad boy סטוציונר. בקיצור- שני אחים שונים, שתי אהבות שונות, והרבה הרבה סיבוכים! ***אזהרה- קשה שלא להתאהב בדילן ;) *הסיפור ייכתב פעם מנקודת המבט של נואל ופעם מנקודת המבט של דילן. * הסיפור עצמו נכתב בשנת 2013 כך שהוא הראשון מבין שלושת הסיפורים שלי ולכן רמת הכתיבה בו נמוכה יותר.

הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה. אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.

טיילור אדאמס היא בחורה מלאת ביטחון עצמי וכמויות נדיבות של שימחת חיים. טיילור גדלה עם כפית של כסף בפה. מסיבות זה החיים שלה. אבל להורים שלה נמאס אז הם החליטו, טיילור זקוקה למשמעת.

התחלה חדשה, חברים חדשים, מפקד חדש. בכל אלו פוגשת אריאל בארבעה חודשי טירונות מפרכים, שבסופם, תגשים אריאל את חלום ילדותה- להיות חלק מגדוד קרקל. אך בדרכה קשיים רבים, והקושי הגדול ביותר הוא לא להתאהב במפקד. *** "אני אוהב את הצחוק שלך," הוא אמר בלי שום קשר, ואני חייכתי חיוך ביישני, "הוא סתם ילדותי." עיניי הביטו בעיניו השחורות, שגרמו למערבולת להיווצר בבטני. "זה מה שאני אוהב בו."