כשהחוקרים אומרים למייקי שהחברה הכי טובה שלה נהרגה מהרעלת אלכוהול אחרי לילה של מסיבה, היא לא מאמינה להם. היא חושבת שמאחוריי המוות שלה יש משהו גדול יותר, משהו שקרה והיא לא יודעת. היא חושבת שקרה משהו שהמשטרה מנסה להסתיר ממנה ומאחיה הגדול של החברה שלה, ברנדון, שאיתו היא מסכימה שמשהו נראה לא בסדר. למרות האשמה שהיא מרגישה היא מחליטה ללכת לחקור כל פרט במקרה המוות הזה שעלול לעורר תהיות ישנות ושלדים שנקברו עמוק מאוד בארון בגדי העור של ברנדון. מייקי וברנדון לעולם לא תיארו לעצמם שזה הדבר היחידי שיחזיק אותם, החיפוש הזה. אבל למרות כל זאת, שניהם יודעים שהם חייבים לגלות את האמת. וכדאי מאוד שזה יהיה מהר.

תמיד מספרים שהרחובות נראים מפחידים בלילה. בגלל התאורה והרעש השקט שנשמע בכל פינה. יצא לרחובות מונטין רע. שמעתי אנשים מדברים על הרחובות על ילדים שנעלמו ולא שבו עוד הביתה, נערות שנאנסו בשקט בלילה. נוח להאשים מישהו אחר או משהו אחר. אני למדתי בדרך הקשה שדווקא הבית הוא לא המקום הבטוח והשקט שבו אני יכולה לברוח מהרחובת המאיימים, אלא להפך. הבית כבר לא היה בית והרחובות קיבלו אותי בזרועות פתוחות. למרות שגם לי באישון הלילה נראה הרחוב מאיים ומפחיד, שברתי את דלת ביתי וברחתי. לא משנה עד כמה הרחוב הוא מפחיד הבית מפחיד יותר, רציתי רק להשליך אותו מימני לקבור אותו בתוך האדמה. מעכשיו אין לי בית ומשפחה. מעכשיו אני אלכס, רק אלכס. והמשפחה שלי מתה מזמן. אני עכשיו שייכת לרחובות. את הסיפור הזה כותבות שני בנות: ester014 & batya438