היא.. דניאל ג'ונסון. נערה בת 17 וחצי עם לא מעט אומץ וחוצפה שהשתחררה מהמוסד לעבריינים צעירים, נכנסה למוסד עקב רצח ועישון סמים. גרה עם הידיד הטוב ביותר שלה מייקל. מחליפה חברים כמו גרביים, מעשנת כבד ואוהבת לבלות במועדונים.. לצערה הרב דניאל משתחררת ומחוייבת ללמוד בכיתה י"ב ועם זה לא מספיק שולחים אותה מטעם המדינה לפגישות קבעות עם פסיכולוגית הוא... לוקאס הול. ראש העולם התחתון, משיג כל מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. כולם מפחדים ממנו ואף אחד לא מעז להתעסק איתו ובטח שלא להתחצף אליו. מה קורה ששניהם יפגשו ... *מכיל תכניים מיניים לא מפורטים *מכות *קללות *זכויות יוצרים. אין להעתיק!!!

(מקום 10 בתאריך 24/10 זאת כבר התקדמות) "לא אתה רע אתה חסר רגש אתה אכזרי אתה רוצח! אתה משקר לי! למה אתה משחק ביי" " אני לא משחק בך ילדה תגידי הכל חוץ משקרן! " " לא אתה לא יכול להרגיש משהו למישהו לא בבקשה תפסיק להגיד את זה" "אני אוהב אותך ובחיים לא יפסיק להגיד את זה" "דייי דיייי "

#מקום ראשון ברומנטיקה 23/7/2017 ״תעזוב אותי!״ צרחתי את נשמתי ונאבקתי בידיו השריריות ״תעזוב אותי דיי דיי אני שונאת אותך!״ צעקתי שוב ודמעות ירדו מעיניי כאב לי כל שריר בגוף, הסתכלתי עליו וראיתי את ההבעה הרצחנית שעל פניו. הוא שחק אותי לקיר והצמיד את ידיי מעל ראשי , לא יכולתי לזוז. הדפיקות לב שלי התגברו והנשימות שלי התקצרו. הוא נצמד אלי והתקרב אל אוזני ״את שלי״ הוא לחש בשעשוע וצמרמורת עברה בגופי, הזעתי והלחץ והכאבים רק התגברו. הוא שיחרר אותי במכה והוא כיוון את האקדח לכיוונו ״אל תפגע בו! בבקשה״ צרחתי כל כך חזק ניסיתי לרוץ לכיוונו אבל האנשים שלו תפסו אותי בחוזקה ולא נתנו לי את היכולת לזוז. הוא כיוון את האקדח אליו ונשמע קול ירייה.. סול בת 20 שהמשפחה היחידה שנישארה לה היא אחותה הקטנה בת ה-5 ששמה לונה . אבא שלהן היה אבא מכה, מתעלל ושותה. עד שיום אחד החליטו לברוח ממנו. אמא שלהן נפטרה כאשר סול הייתה בת 15 וכרגע הן גרות בבית קטן וצפוף הניראה כמחסן. בגלל מצבן הכלכלי הקשה סול עובדת בשתי עבודות כשלונה הקטנה בבית לבדה. הכל היה בחייה של סול שגרתי והרגלי עד שהוא הגיע, האיש שכולם מוצאים בו איימה. ״אתה חושב שנתגבר על זה?״ שאלתי אותו ברכות, הוא הביט לי בעיניים ועצב התנוסס על פניו ״אנחנו נתגבר.״

״אתם לא יכולים לעשות לי את זה!״ צעקתי על אבי בזעם. ״אנחנו כן! את תנשאי לו בין אם תרצי ובין אם לא!״ אחי הבכור אמר לי. ״ממש לא על גופתי המתה!״ צעקתי אוחזת בסכין מושיטה אותו לצווארי. ״אם לא תחזירו אותי הביתה אתם תראו אותי מתה!״ שאגתי בזעם. ״כי לי אין מה להפסיד עכשיו אני לא מתכוונת לחיות כל חיי כאומללה.״ אמרתי כשאני מכוונת את הסכין לעורק הראשי שלי. ״את לא תעזי!״ הוא אמר כשעיניו מלאות בזעם אותו האחד שכל כך שנאתי. אני לא אסלח לאחים שלי ולהוריי לעולם כי חיי נגזלו ממני ברגע המקולל הזה שפגשתי אותו!!