ספר המשך ל hiccups. מוזמנים להיכנס לפרופיל שלי ולקרוא! © כל הזכויות שמורות לי, אין להעתיק.

הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה. אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.

אני שונאת להודות בזה אבל אני מוזרה. אני לא נולדתי נורמלית, יש לי בעיה בריאותית. היא לא נפוצה כל כך אבל כל דבר הכי קטן שמלחיץ אותי או מפחיד אותי גורם לי לשהק, בהיסטריה. (מה שממש מפגר כי אני אוהבת סרטי אימה) בשביל זה יש לי משאף מיוחד, הוא משחרר, בנוסף לאוויר, תרופה אבקתית שנמצאת במשאף. אני שונאת להיות שונה, "מיוחדת" אבל זאת מי שאני. זואי קיין, הילדה המשונה. תמיד התאמתי את הבגדים שלי והמראה שלי למחלה שלי, זאת אומרת שאני הילדה שמציקים לה בבית ספר, הילדה החנונית. אבל, מה יקרה כשאני אתקל בבחור שלא יהיה לו אכפת מכל זה? הוא...ישנה אותי. © כל הזכויות שמורות לי.

עם עבר קשה על כתפיה ובעיית דימוי עצמי, אנאבל ג'ונסון מרגישה סוף סוף שהגיע הזמן שלה לחיות כראוי. לאחר הרבה מפלות בעברה, אנאבל חושבת שסוף כל סוף חייה משתפרים. היא מגיעה לקולג' בניו יורק ביחד עם חברתה הטובה, ומופתעת לגלות עד כמה החיים בקולג' שונים מהחיים שהכירה. מפגש מיקרי בג'ונת'ן האריס, גרם לעולמה להיטלטל, ולחזור שוב לעברה האפל והחשוך שברחה ממנו כל חייה. ג'ונת'ן, הבאד בוי של אוניברסיטת ניו יורק, מלא בקעקועים ובגישה צינית רוב הזמן, פוגש באנאבל ורואה הזדמנות נהדרת להציק לה. רק שהוא בחר באדם הלא נכון. אין לו אפילו מושג עד כמה מילותיו משפיעות על חייה של אנאבל, אבל מאין לו לדעת כיצד להתחשב באחרים, כשבו לא התחשבו אף פעם? כיצד הוא יכול להעניק אהבה, אם את אותו רגש מבוקש הוא אף פעם לא קיבל? האם אנאבל תעורר משהו אצל ג'ונת'ן? האם היא תצליח לשבור את חומות האבן הגדולות? אנאבל כל הזמן ממשיכה להגיד עד כמה היא וג'ונת'ן שונים, אבל אין לה מושג עד כמה הם דומים. לשניהם יש את אותה הבעיה, דימוי עצמי. הסיפור עלול להכיל: שפה גסה ותכנים מיניים הקריאה היא על אחריותכן בלבד! >תודה לLagoona7Blue על הכריכה♡♡♡<

'את היום הזה לא אשכח וגם לא את היום שבו חיי באמת השתנו. היום שבו שהכרתי את רועי. את היום שבו חיי הפכו לחיים אחרים.' חייה של דניאל השתנו ברגע, היא הפכה להיות אומנת בארצות הברית על שתי תאומות מקסימות. אך דבר אחד היא לא ידעה, היא לא ידעה שהוא כלול בעבודתה והכל השתנה ברגע אחד קצר. התחלה-26.12.15 סוף-26.4.16 התחלה מחודשת-2.12.16 סוף השיכתוב-5.1.17 LOVE YOU ALL, PAGE❤ מקום #72 ברומנטיקה 23.2.17

מכירים את זה בסרטים כשמישהו מת ופתאום כל החיים שלו עוברים לו מול העיניים? טוב, זה בדיוק מה שקרה לי. אבל העניין הוא... שאני לא יודעת אם אני חיה או מתה. -- החיים של אנאבל ג׳ונסון וג׳ונת׳ן האריס משתנים מן קצה אל קצה בעקבות התרסקות המטוס. הם לא ישנים כראוי, הם לא אוכלים כראוי, הם לא חיים כראוי. זה רודף אותם. העבר והזיכרונות ממשיכים לרדוף אותם. גם כאשר נדמה להם שהם סוף כל סוף התגברו על הכל, החיים מוכיחים להם אחרת. לשניים נדמה ששום דבר לא מסתדר להם. טעויות ושדים מהעבר חוזרים וממשיכים גם הם לרדוף אותם. הם הופכים לטרף. טרף של החיים עצמם. ואחרי שכבר צדו אותך? אין דרך חזרה. הסיפור של אנאבל ג׳ונסון וג׳ונת׳ן האריס ממשיך. תתכוננו לעוד הרבה דרמה ומתח! *עונה שנייה לסיפור Deep Skin* הסיפור עלול להכיל: שפה גסה ותכנים מיניים הקריאה היא על אחריותכן בלבד! <תודה ענקית לLagoona7Blue על הכריכה המדהימה!❤️>

בכל סיפור אהבה נחשב, יש את הילדה החדשה והחמודה, שבאה ומתחילה בבית ספר חדש, אולי בבית חדש,שכונה חדשה, עיר או אפילו מדינה חדשה.... אז הסיפור הזה לא מספר הבחורה הזאת. לא ולא. תכירו את מיה. מיה עברה הרבה בחייה, יותר ממה שהיא מסוגלת לספר. היא הסתגרה מאחורי תבנית הבחורה הקרה עם מדי המעודדות ומיליוני החומות שאי אפשר לראות דרכן. מה קורה שהבחור החדש בוחר דווקא באתגר ומנסה לחקור את מיה ועודותיה? האם היא תיתן לו? הסיפור הושלם, ובקרוב תתחיל עונה שנייה

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

אשטון ואמה הם החברים הכי טובים כבר המון שנים. הם תמיד היו כמו אחים ולא יותר מזה. אבל מה יקרה במסיבה אחת שהכל משתנה? האם אשטון ואמה ישארו ידידים אחרי זה או לא? ~~~~~~~כל הזכויות שמורות לנו~~~~~~~ אזהרות: דיבור + תכנים מיניים קללות תודה ל- @haven על הכריכה

בכל תיכון יש בריונים, בנות מקובלות, חנונים, ספורטאים, ויש את אלה בלי המסגרת הזאת, אלה שפשוט מחכים לעבור את הדבר הזה שנקרא תיכון. אני שייכת לאנשים האלו. בתיכון "איקמרה" זה בדיוק ככה. רק שאצלנו הבריונים לא בדיוק בריונים, הם יותר מקובלים עשירים. מה שהופך אותם לבריונים זה העובדה שאם תתעסק איתם אז תהיה מסומן אצלם. וברגע שאתה מסומן חובה על כולם להיות נגדך... לכן החוק הראשון בלעבור את התיכון חי הוא לא להתקרב אליהם. להתרחק מהם. אני הצלחתי במשימה הזאת, שמרתי על החוק ונשארה לי עוד שנה אחת בודדה לסיים את התיכון. אבל דווקא בשנה הזאת משהו גרם לכך שאני אתקל בהם. ומהיום שבו נתקלתי בהם ידעתי, החיים שלי הולכים להשתנות. אז ברוכים הבאים לתיכון "איקמרה". ברוכים הבאים לחיי...