"תשחרר אותה עכשיו" לחשתי בכעס והנחתי את יד שמאל גם כן על הנשק.עיניי רתחו למראה שהרטיט את ליבי. הוא החזיק אותה צמוד לחזהו והצמיד את אקדחו לצד ראשה.היא יבבה מפחד ואני לא יכלתי לנגב את הדמעות שזלגו מעייניה. " ומה גורם לך לחשוב שאני אעשה את זה מר גרין היקר?" שאל בציניות וגיחח. עשיתי צעד אחד לעברו והוא הידק את אחיזתו בה וראיתי את עייניה היפות נפקחות מפחד. "תיתן לה ללכת..היא לא קשורה לזה ואני נשבע לך שברגע שנסיים פה אני אחתוך אותך לחתיכות ואשלח כל חלק למקום אחר בעולם" אמרתי בזעם והוא החליש טיפה את אחיזתו ממנה,פחדן עלוב. גיחחתי. ולפני שהצלחתי להבין שמעתי קול ירייה מחריש אוזניים...וצרחה של קול יפייפה..

*complete* 'הוא מחייך אליי, עיניו הזהובות בורקות ואני מוצאת את עצמי מכושפת תחת כישוף שלא הכרתי מעולם, אני מוצאת את עצמי חסרת מילים כשגרוני מתייבש בין רגע, אני לא יכולה לעכל את העובדה שעיניים זהובות חודרות מביטות בי ברעב ותאווה בזמן שרגליי מאיימות לכשול תחתיי, ואני לא מאמינה שאני - מתחילה לאהוב את זה' תנסו לדמיין עולם שבו דם תמותה הוא משהו נחשק ומי שנושא בו נלקח בידיי היצורים קרי הדם שלוקחים הכל, נשימה אחת אחרונה, נשמה אחת אחרונה, טיפת דם אחת אחרונה. מה יקרה כאשר רוזלין מילר נלקחת ממשפחתה אל ביתם של היצורים האלו בכדי לשמש להם למזון ופוגשת בריימונד ווסט' העוצר נשימה, הנאה והחלקלק אך למרות הכל מישהו מהעבר צץ, הוא יכול לגרום להרגשת ביטחון מוכרת, תחושה אהובה ומוכרת. מה יקרה כאשר עיניים זהובות יפגשו בעיניים ירוקות? -הספר הזה דיי ישן אז מצטערת שהעלילה פה לא עקבית במיוחד והכתיבה לא מדהימה. תודה רבה על הכריכה המדהימה -kingx@

מאז שהוא היה קטן הוא חונך להיות הגון וטוב לב אך בו בזמן גם קשוח בתור היורש העתידי של המאפיה. הוא ראה את האהבה של ההורים שלו ותמיד ידע שהוא רוצה כזאת אהבה גם. אך מה קורה כשהאהבה הזאת נמצאת לו מול העניים אבל הוא לא שם לב אליה? או שאולי הוא מכחיש אותה?