"את כל כך שלי"אמרתי לה וקירבתי אותה אליי שלא תהיה לה אפשרות לברוח. "אני לא שלך ואני בחיים לא יהיה שלך"היא אמרה לי בקול הפראי והסקסי שלה שמשגע אותי כל כך. "יש לך טעות יפיופה,אם את לא תהיי שלי את לא תהיי של אף אחד"אמרתי לה בעצבים וקירבתי את פנייה היפות והעדינות אל פניי,שנייה ממפגש של שפתיי עם השפתיים הנפוחות והסקסיות שלה שאני מת לנשק. "ואם אני יהיה עם מישהו שהוא לא אתה?מה שכן יקרה"היא שאלה אותי בהתגרות ומתוך עצבים הדבקתי אותה בעדינות לקיר כשיד אחת שלי על מותנה והיד השניה על הלחי שלה. "אני אהרוג אותו,אל תנסי אותי יפיופה"אמרתי לה וליטפתי את פנייה והיא בהתה בשפתיי ונשכה את שפתיה בהתגרות. "ממש גבר"היא אמרה לי. "מה לעשות?הזהרתי אותך לא להתעסק איתי ואמרתי לך שאת שלי לא הקשבת לי אז תשאי בתוצאות"אמרתי לה בעצבים ונישקתי את צווארה נשיקות קטנות. "אני לא שלך,מתי תכניס את זה למוח הדפוק שלך"היא אמרה בעצבים והתעצבנתי גם אני וכל הגוף שלי התמלא בעצבים. "את שלי גם אם אני אצטרך להכריח אותך להיות איתי הבנת?"צעקתי עלייה והיא הנהנה בראשה,היא היחידה שאני לא רוצה לפגוע בה,אבל היא גם היחידה שגורמת לי לרצות לפגוע בה.

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

אם חשבתן שאהבתן את אמה-תולעת-ספרים ורן-צרות-הול כשרק החלו את סיפור האהבה שלהם, קבלו אותם שוב במאה פרקים דביקים נוספים! בסיפור ההמשך "התרסקות" היחסים בין אמה ורן מתעמקים והשניים לומדים להכיר זה את זו באמת ובתמים. לאט לאט, כשהמסכות נושרות מהפנים והם מסירים שכבה אחר שכבה אחת מהשני נוצר בניהם קשר כנה שמעולם לא חשבו שיווצר מאותו לילה מקרי בו הצטלבו דרכיהם בספרייה. אז, הייתה זו רק התנגשות קלה בין שני עולמות שונים. כעת, הם נשאבו עמוק מדי אל תוך מערכת היחסים ורגשות שלא ציפו להם התפתחו בין שניהם. אבל אתגרים חדשים עומדים בפתח וממתינים להפריד בניהם, האם יצליחו השניים לעמוד יציבים כנגד כל המכשולים? ממש כמו כדור שלג המדרדר במורד הר תלול ללא יכולת לעצור וסופו ידוע מראש - התרסקות מובטחת.

"ידידות בין גברים ונשים היא בלתי-אפשרית. יש תשוקה, עוינות, הערצה, אהבה, אך לעולם לא ידידות." בלתי ניתן לעצירה, כך תקראו למה שהיה ביניהם. שילב, בחורה צעירה, מרדנית וחייכנית, מלאת אנרגיה ושמחת חיים, הנמצאת בשנתה האחרונה לחטיבת הביניים. שילב נערה מצחיקה ואם נודה באמת, גם די משוגעת, אולם זו הייתה התכונה המרכזית להתאהבות המהירה בה. בבית ספר - היא התלמידה המצטיינת והקשובה, אשר מחוממת מאהבתם של חבריה הטובים. בחיי הלילה שלה - היא חית המסיבות המטורפת עתירת האדרנלין שחושקת בבילויים מלאי אופוריה. אביאור, בן לאמא אוהבת ואח צעיר לשלוש אחיות. אביאור הוא הגבר בבית. אמא שלו היא הדבר החשוב והיקר לו מכל אדם אחר והוא שומר עלייה כמו על אוצר מאז גילוי מחלתה האיומה. אביאור הוא גבר שסופג המון סודות כמוסים מהעבר שמשפיעים עליו בהווה. אביאור הפסיק להאמין באהבה כבר בגיל 16, לאחר חווית הבגידה הנוראית שעבר. ברגע שחגג את גיל 22 וסיים את שירותיו הבטחוניים בצה"ל, השתנה לחלוטין. ואולי, כי היא נכנסה לחייו. הם נפגשו באופן לא מתוכנן ומקרי לחלוטין והיא איננה הייתה מודעת לכך שהפגישה הרנדומלית הזאת תגרום לחייה להתהפך מקצה אחד אל השני. היא לא ידעה שברגע שתסכים להצעתו, החיים שלה יתחילו להסתבך. אבל זה קרה, וזה היה בלתי ניתן לעצירה.