ליילה תומפסון, בחורה שקטה ורגועה. בעלת שיער שטני ועיניים כחולות כים. בת 24, ובדיוק אמורה להתחיל עבודה חדשה בפעם הראשונה בחברה גדולה. לא, זו לא עבודת חלומותיה, אבל היא צריכה לכלכל את עצמה וזו העבודה היחידה שהתקבלה אליה. מזכירה, מזכירת המנכ״ל. ליילה עוד מצעירותה תמיד חלמה להצליח בחיים. אולם הדרך לשם השתבשה לה. בחור אחד, קאי די-ליאון, שלמד בכיתתה שבע שנים קודם לכן, בגיל 16-17. הוא הצליח לגרום לה בפעם הראשונה להרים את עיניה הכחולות מהספרים, ולרגע, לרגע לא לחשוב על לימודים. הוא היה הכל בשבילה. היא אהבה אותו. אך חבורתם נקטעה ברגע אחד. תאונה קטלנית. קאי נפצע ואיבד את זכרונו ואת כל מה שקשור אליה. באותה נשימה עזב עם הוריו לאיטליה, שם נולדו הוריו, משאיר את ליילה מאחור. העזיבה של קאי הייתה קשה מנשוא. ליילה סיימה את הלימודים בציונים מדורדרים, וכמובן שלא התקבלה לאן שרצתה. היא לא זכתה לראותו שוב. כך קאי נשאר בגדר זיכרון. זיכרון ילדות. -- טריגר: תוכן מיני, לא מפורט יותר מדי, אך קיים ועוד טריגרים נוספים

"תבין אני ואתה לא יכולים להיות ביחד אתה החבר הכי טוב שלי, בעצם היית" אני אומרת במהירות והדמעות לא מאחרות להגיע והן לא מאושר. אני לא יודעת מה עובר עליי. למה אמרתי את זה. אני הכי רוצה את זה. "למה את לא נותנת לנו הזדמנות שירן? אני יודע שאת רוצה את זה בדיוק כמוני. שהרגשות שלנו הדדים" דור אומר מנסה לשכנע אותי ואותו שזה יכול לקרות. "כי זה בלתי אפשרי דור, אני מצטערת . אל תהרוס את מה שבנינו כל השנים האלה" ....(מתוך פרק 20) *מכיל קללות* *מכיל תכנים מינים מפורטים " *אחריות הקורא בלבד *

היילי ארג'נט, ילדה טובה מבית טוב. יש לה חבר, הורים עשירים, והם לא קמצנים. אך היא בת 20, היא לא עובדת והיא עדיין גרה בבית הוריה. אז היא מצאה מודעה בעיתון של בחור המחפש שותף. הוא גר בקרבת מקום, הוריה מכירים את הוריו והתשלום החודשי מתאים למשכורת הנוכחית של העבודה החדשה שלה. ועם כל היתרון, יש חיסרון אחד ענק. סבסטיאן ג'ואל הוא לא גבר שקל לחיות איתו והוא מוציא את היילי מדעתה..

אותן עיניים שזוהרות בחושך של המועדון. אותו חיוך קטן ומזמין שממוסגר בשיער שחור. אותה שמלה אדומה שהוא ראה עלייה רק פעם אחת אבל הוא בחיים לא ישכח.

"מייגן חכי! זה לא מה שאת חושבת!" הוא צעק ואחז בזרועיי גורם לי לעצור. "אז מה זה היה?! סתם התערבות מטופשת זה מה שהייתי בשבילך?! אני סיפרתי לך דברים שלא סיפרתי לאיש וכל הזמן הזה זו הייתה התערבות מטופשת?!!" הוצאתי את כל מה שעל ליבי. "לא! את היית יותר! את כל כך הרבה-" קטעתי אותו. "משהו מזה היה אמיתי?!" שאלתי כבר בפחות כעס והתאמצתי להסתיר את הדמעות, "הרגשות שלי כלפייך הם אמיתיים!" "ואני אמורה להאמין לזה?!" הוא שתק ואני ברחתי משם מניחה לדמעות לזלוג מעיניי, פעם ראשונה שאני נותנת לעצמי לבכות והכל בגלל התערבות מטופשת! תכירו את מייגן מילר נערה רגילה לגמרי עד ששון הייל קפטן נבחרת הפוטבול והנער הכי מקובל בבית ספר מחליט לדבר איתה. קרדיט על הכריכה ל-lili20083 המוכשרת!!! הסיפור יכלול כמה נקודות מבט. תודה גם ל-yamit460 שעוזרת לי לכתוב את הסיפור.

מקום 2# בספרות נוער בתאריך 11.6 , אך הסיפור הועבר לקטגוריית רומנטיקה. מקום #21 ברומנטיקה. מקום #4 בקללות. הקריאה על אחריותכם , כל הזכויות שמורות לי.

ליאור דדון הוא גבר נחשק בן 29 שעשה את כל כספו בעשר אצבעותיו, הוא עומד בראש חברת נדל"ן מוצלחת . יש לו כל מה שצריך כדי להצליח;מוטיבציה בשפע, ראש פתוח וגדול, כריש בתחום שלו. גם העתיד שלו מתוכנן; יש לו ארוסה יפייפיה בשם ליה, והם מתכננים להתחתן. שום דבר לא מכין אותו לפגישה מחודשת עם אהבתו הראשונה- וגם שברון הלב הכי גדול שלו - ירין מורג. הם הכירו בתיכון והיו בלתי נפרדים בכל 3 שנות התיכון, כשעמד להתגייס נפרדו דרכיהם ומאז נמנע בכל כוחו מלחזור אחורה לתקופה השחורה שעבר עד שהחליט לקחת את עצמו בידיים ולשכוח ממנה, כי אם היא בחרה לעזוב, היא כנראה לא ראויה לו. בעתיד שלו הוא רואה את ליה, מיקה- כלבת הפיטבול טרייר המדהימה שלו- ו4 ילדים קטנים בוילה ענקית עם חצר גדולה ומטופחת. ירין מורג- כמעט בת 29, עברה את רוב שנות העשרים שלה בטיולים ברחבי העולם ומסיבות טבע. היא חוזרת לארץ מכל הסיבות הלא נכונות; בן זוגה בגד בה עם החברה הכי טובה שלו, והם נפרדו בצורה מכוערת מאוד. היא חוזרת כשהיא בטראומה רצינית ממערכות יחסים. כשהיא חוזרת לארץ, בגיל 26, היא מופתעת לגלות שהתקבלה ללימודי תקשורת באוניברסיטה נחשבת, כמעט 3 שנים לאחר מכן היא מקבלת מטלה; כפרויקט גמר עליה לראיין אושייה עסקית צעירה - לא חשוב מה המין- שעשה את כל ההון שלו בעצמו. המרצ

זה אסור. זה אסור, זה מקולקל, זה מסוכן. זאת אהבה? אני אלינור יעקוב, את בת 17 מהצפון. טוב, בערך. כרגע אני שוהה באיזו פנימייה מזורגגת בכיוון הדרום. זאת פנימייה צבאית, והדבר הראשון שעולה לראשכם כשאתם שומעים זאת, זה כמה ילדה רעה, טרורסטית, בעייתית ונוראית להורי אני. אך לא, אני ילדה צייתנית, שקטה, בסך הכל ילדה טובה. כן, אני מודה- אני ילדה עקשנית, וכשמשהו לא מסתדר לי אני הבן אדם הכי עקשן שתפגשו, מעבר לזה שאני רודפת צדק והגינות, וכשמשהו לא מתפקד כמו שצריך אני יכולה להיות בן אדם קשה וחצוף. הגעתי לפנימייה כי הורי טסו לחו"ל, לתקופה בלתי מוגבלת, תשאלו אותי למה דווקא לפנימייה הזו? אני אענה לכם שגם אני לא יודעת. אני שונאת את הפנימייה, ועוד יותר שונאת את המפקד שלי, סער, לפעמים אבל. בפעמים שלא? את זה כבר תשמעו בסיפור.