#מקום ראשון ברומנטיקה 23/7/2017 ״תעזוב אותי!״ צרחתי את נשמתי ונאבקתי בידיו השריריות ״תעזוב אותי דיי דיי אני שונאת אותך!״ צעקתי שוב ודמעות ירדו מעיניי כאב לי כל שריר בגוף, הסתכלתי עליו וראיתי את ההבעה הרצחנית שעל פניו. הוא שחק אותי לקיר והצמיד את ידיי מעל ראשי , לא יכולתי לזוז. הדפיקות לב שלי התגברו והנשימות שלי התקצרו. הוא נצמד אלי והתקרב אל אוזני ״את שלי״ הוא לחש בשעשוע וצמרמורת עברה בגופי, הזעתי והלחץ והכאבים רק התגברו. הוא שיחרר אותי במכה והוא כיוון את האקדח לכיוונו ״אל תפגע בו! בבקשה״ צרחתי כל כך חזק ניסיתי לרוץ לכיוונו אבל האנשים שלו תפסו אותי בחוזקה ולא נתנו לי את היכולת לזוז. הוא כיוון את האקדח אליו ונשמע קול ירייה.. סול בת 20 שהמשפחה היחידה שנישארה לה היא אחותה הקטנה בת ה-5 ששמה לונה . אבא שלהן היה אבא מכה, מתעלל ושותה. עד שיום אחד החליטו לברוח ממנו. אמא שלהן נפטרה כאשר סול הייתה בת 15 וכרגע הן גרות בבית קטן וצפוף הניראה כמחסן. בגלל מצבן הכלכלי הקשה סול עובדת בשתי עבודות כשלונה הקטנה בבית לבדה. הכל היה בחייה של סול שגרתי והרגלי עד שהוא הגיע, האיש שכולם מוצאים בו איימה. ״אתה חושב שנתגבר על זה?״ שאלתי אותו ברכות, הוא הביט לי בעיניים ועצב התנוסס על פניו ״אנחנו נתגבר.״

חצות. האורקל ישבה בחדרה וצפתה בשמיים נטולי הכוכבים. היא קיוותה שהירח ייארח לה לחברה, אך הליל הוא נעדר. הבזק של אור היכה בפניה והראה לה שינוי שישפיע על בית הספר. מה שחששו ממנו אנשיה ייתקיים: בפנימייה ייבקר אדם. זהו סיפורה של אנבל ג'ייד נערה מתבגרת שנרשמה לפנימייה הלא נכונה. אך האם תתקבל? ומה מיוחד בפנימייה זו? תצטרכו לקרוא ולגלות... --- "זה לא קל להיות בת אנוש במקום בו רוצים לאכול אותך" טענה אנבל. --- "זה לא קל, להיות הבן של השטן" סטן חשב לעצמו. "בעיקר שאבא שלך הוא זה שייגרום לסוף העולם" (שוב) --- "לא קל להיות ערפד מתחיל כשיש בני אדם בסביבה" אדוארד נאנח. --- "זה לא קל לא לחיות לנצח כשכולם יכולים" פיסי התעצבה קלות. --- "זה לא קל לעשות דוגיסיטר לכלב בעל שלושה ראשים" גיחכה קת'רין. נכתב על ידי אודליה צימברג כריכה עוצבה על ידי פאר ורד -כל הזכויות שמורות-