הסיפור הושלם ✔️ כולם כבר יודעים שכריסטינה צ'אנס היא לא אותה הילדה המתוקה שהייתה פעם. פרק העבר שנטרק בפניה נעול, והשדים הנוראיים שמסתתרים שם ואוכלים אותה מבפנים שורטים קצת, אבל היא לא צורחת; היא אפילו לא מדברת. ואם תשאלו אותה למה או איך, כדאי שתדעו שהתגובה היחידה שתקבלו זה את עשן הסיגריות שלה ישר בפרצופים היהירים שלכם. ולה מצד זאת, אפילו לא יהיה אכפת אם מישהו ייחנק בדרך. ועכשיו, אחרי כמעט שנתיים, היא חוזרת אל מיאמי. שבה אל צנצנת הזכוכית של אביה השתלטן ריצ'ארד, היחיד שעוד מנסה לגרום לכריס להתעורר אל המציאות ולהתחיל לפלס את דרכה המסובכת ולהתאפס על חייה - להתחיל ללמוד בבית ספר חדש ויוקרתי, הרחק מן הצרות אליהן היא הספיקה להכניס את עצמה. וכשכל כפפות המשי הנקיות האלה מנסות לנקות את תדמיתה המלוכלכת ללא הצלחה, אולי יהיה זה דווקא איידן סמארס שיכתים לחלוטין את נשמתה המטונפת ממש כמו ידיו האשמות שלו? הוא יציץ כל כך פנימה שהיא כבר לא תוכל להחזיק בדלת - רק להתאמץ בשביל להסדיר את הנשימות הארוכות האלה שלה. ואז, היא תבין: אולי אפשר לנסות לברוח מהשקרים של אתמול, אבל מחר, אין לדעת אם לאמת יהיה טעם מתוק יותר. ® מכיל תוכן מיני וקשה שאינו מתאים לכולם/ן. ® זכויות היוצרים שמורות אך ורק לכותבת.

"לא ידעתי איפה עשיתי את הטעות שהובילה למלכוד הזה. הרגשות שלי תמיד היו נסתרים מעיניי אבל כה ברורים לאחרים. איכשהו בין זה שאמר לי שאין אהבה, יש רק העמדות פנים ומילים שיעזרו לך להשיג את מה שאתה רוצה, לבין זה שאמר לי שאהבה היא השמש ואנחנו הכוכבים, מוכנים ליפול ולהישרף בשמיים, הצלחתי להתבלבל. בהתחלה לא הבנתי מה בלבל אותי כל כך, אבל עכשיו הכל ברור לי; אף פעם לא ראיתי אהבה. סביבי יש רק לבבות שבורים." יסמין גולדשטיין מנסה לבנות את החיים האמיתיים אחרי השחרור מארבע שנות שירות צבאי כפרמדיקית ומגלה שזה לא כל כך פשוט להיזרק בחזרה לאזרחות בלי רשת ביטחון. בין אהבות חדשות ורצונות בלתי מוכרים למשפחה ישנה, חברים אוהבים ושלדים בארון היא תחפש את עצמה ותגלה שלפעמים, גם את המוכר ביותר קשה למצוא. ©EL 2018-2020 all rights reserved

*הסיפור נמצא בתהליך שכתוב* לא מתכננים להיכנס אל תוך מערבולת. גם ג'נאורי גרייסון לא תכננה, אך נראה שלא תמיד דברים הולכים כפי שמתכננים, במיוחד לא כשמדובר באוגוסט ריברס. כל מה שהיא יכלה לחשוב עליו לפני שהתקבלה לתיכון היוקרתי של גרינפלד הוא רק הדאגה למשפחה קשת היום שלה; לאחיה התאום שמסתבך כמו תמיד, למחויבות שלה בפני הוריה, למכתבי החובות מהבנק שתלויים על המקרר הריק וכמובן גם לעבודות המרובות אותן היא סוחבת על עצמה מזה שנים. כל זה הפך לנורמה, חוב אותו היא צריכה לשלם מתוך אהבתה וכבודה למשפחתה - משפחת הגרייסונים המוכרת הכוללת את אמה המרוחקת, את ארבעת אחיה ואביה שמעדיף לשתוק מאשר להחליף איתה מספר מילים. היא לא מתלוננת, היא רגילה להסתדר לבד. רק שהכל משתנה ברגע שהיא מקבלת את הצעתו של אוגוסט, הבן של ראש העיר. הבחור עם ההבעה החתומה, הקפוצ'ון השחור והציורים המוזרים. הצעה, אשר תשנה את תבנית חייה מן הקצה אל הקצה. ® מכיל תוכן מיני. ®כל הזכויות שמורות אך ורק לכותבת.

החיים של שקד מתנפצים לרסיסים קטנים והיא נאלצת לעבור דירה וללמוד בתיכון עירוני בהרצליה, שונה לגמרי מהקיבוץ שהכירה. היא לא מסוגלת להאמין באהבה מאז גירושי הוריה ומעדיפה להתרחק מחייה הקודמים עד כמה שאפשר. היא נאלצת להתמודד עם קשיים כמו יצירת קשרים חדשים, הסתגלות לחיים העירוניים וכמובן, הסתגלות להדר בן-נון, הילד הרע, האפל, המסקרן והלא-מוגדר שמגלה בה התעניינות יתר. האם שקד תוכל להתנגד למשיכה ולסקרנות שהיא מרגישה בעצמה? ״את לא מפריעה לי, את לא מתנגדת לי, ואת לא-״ ״זאת מן איזו שיחת חדשים פה? כי אני כבר יודעת כל מה שצריך לדעת, פחות או יותר.״ קטעתי אותו. ״רואה? את זה את לא עושה.״ הוא הביט אל תוך עיניי, אל תוך נשמתי, ואני נשאבת אל הירוק המכשף שבעיניו, ירוק כל כך חי וכהה ועם זאת אפל ומסתורי שמכיל כל כך הרבה רגשות סמויים אך גלויים לכל באותה המידה. הוא היה ספר פתוח כתוב בשפה זרה, מחכה לאדם היחיד שיוכל לקרוא אותו. והלוואי ויכולתי. #1 ROMANCE // 24.03.2017 // 02.04.2017 // 03.04.2017 // 08.04.2017 // 06.05.2017 // 01.06.2017 // 03.06.2017 // 06.06.2017 // 07.06.2017 // 12.07.2017 ©EL 2016-2017 all rights reserved

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

בזמן שרבים מתים ממגפה שמתפשטת לכל עבר. אחרים מקריבים קורבנות בכדי להציל את עצמם ולכפר על חטאיהם בפני האלים הקדומים. אלוהי התבונה והרחמים, אל הירח עצמו, יופיע בפני זיאה - רופאה צעירה, אשר מנסה למצוא את התרופה למגפה - וישלח אותה צפונה, לאזור הפראים. רק שם היא תמצא את אשר היא מחפשת. כמובן שזה לא יהיה הדבר היחיד שהיא תמצא שם. החיפוש שלה יוביל אותה אל ההרים, שם היא תיפול לזרועותיו של לוחם גדול ואימתני. לוחם שלא יעז לוותר על נערת הניחומים שלו בקלות שכזאת - נערה, שלוחמים כמותו מוצאים אך ורק פעם אחת בחייהם הארוכים. ולכן, הוא יעשה הכל בכדי להפוך אותה לשלו, גם אם זה אומר שיהיה עליו לקשור אותה לעץ הקרוב ולעולם לא לשחרר. מה שהפראי ההוא אינו יודע, זה שדבר לא יעצור את זיאה מלהגיע למטרה שלה ולבצע את משימתה הקדושה, גם אם החיה הפנימית שלו תבחר לקרוא לה "שלו", לשאוג עליה ולרדוף אותה עד קצה ההר ובחזרה - היא תעמוד על שלה, תשאג בחזרה ותלחם בו עם כל מה שיש לה. מתוך סדרת הספרים "נבואות על הגבול" ***תכניים מיניים ***שפה בוטה ***אלימות הספר הזה בעל 77,944 מילים. כל הזכויות שמורות ליוצרת© שושנה יוסופוב.

מכירים את זה שאתם מרגישים משוגעים? שלא משנה עד כמה תנסו להיות נורמליים תמיד יראה לכם שכולם מסתכלים עליכם כאילו אתם לגמרי מטורפים? סופיה דנקר בת 27, יש לה דירה קטנה ומבולגנת, עבודה שהיא שונאת, חבר בן 31 שמבזבז את כל הזמן שלו בליקוקים לטחונים ולא בנוי לחתונה, התקפי זעם שתוקפים אותה בזמנים הכי גרועים שיש ופסיכולוגית. כשסופי חושבת שהמצב לא יכול להיות יותר גרוע, בחור צעיר נכנס לחייה ומשנה אותם מקצה אל הקצה.

הבטתי בו מקצה החצר הגדולה בעודי ישובה על אחד הספסלים הרעועים. לא רק הבטתי בו, לא, סקרתי אותו - ראיתי אותו; צוחק ומשתובב עם חבריו, נראה כהתגלמותה של תקופת הנעורים. לפתע הרגשתי כל כך זקנה לעומתו. הוא סובב אותי על האצבע הקטנה שלו, והסתחררתי לחלוטין, מתבגרת במהירות תוך כדי. אם הוא הסיבה שהזדקנתי, האת וא גם יהיה הסיבה שאני אחזור להיות צעירה שוב, מסובכת כהתגלמותה של תקופת הנעורים. #22 ברומנטיקה 28/09/2017 #1 בספרות נוער 09/12/2017 הספר הזה עלול לכלול תכנים שלא ראויים לכולם, או תכנים שעלולים לעורר טריגרים למיניהם. ראו הוזהרתם.

התחלה חדשה, חברים חדשים, מפקד חדש. בכל אלו פוגשת אריאל בארבעה חודשי טירונות מפרכים, שבסופם, תגשים אריאל את חלום ילדותה- להיות חלק מגדוד קרקל. אך בדרכה קשיים רבים, והקושי הגדול ביותר הוא לא להתאהב במפקד. *** "אני אוהב את הצחוק שלך," הוא אמר בלי שום קשר, ואני חייכתי חיוך ביישני, "הוא סתם ילדותי." עיניי הביטו בעיניו השחורות, שגרמו למערבולת להיווצר בבטני. "זה מה שאני אוהב בו."

הרמתי את ראשי לצבעיי השמיים הכחולים, שהתערבבו עם העננים הלבנים, לצד השמש שסנוורה את עיניי בחמימות. זאת הירושה שאני קיבלתי ממנו. אני לא צריכה את הכסף, או בית עם חצר. אני צריכה להרגיש אותו, וככה אני מרגישה אותו, דרך הים. ככה אני יכולה להאמין שאני מרגישה אותו. הדרך שלו כאן, הצעדים שלו חרוטים על כל גל שמתקרב. הוא צדק החיים הם כמו הגלים ,כל גל מתחיל ונגמר כמו שכל אדם נולד ונפטר. מצד שני, זה לא אומר שלא יבוא אחריו עוד אחד. אני יודעת שאין לאבא שלי מחליף, אין עוד אדם כמוהו ולא צריך להיות. הרי שגל מתחיל, הוא סוחף אותך ובסוף גם הוא מגיע לסוף. יבוא עוד גל, לא כמוהו, אבל יבוא אחד אחר שסחוף אותי בצורה חדשה. שונה. אולי זה טוב ואולי לא. צריך לזכור שלא תמיד יש אור בקצה המנהרה, הרי השמש תשקע בסופו של דבר והחושך יעלה. אם אני לא ארצה לצאת מהמנהרה החשוכה הזאת? אולי המנהרה הזאת היא בעצם הצינור שעוטף אותך, שלא נותן לראות שום דבר חוץ מהצבע הכחול של השמיים שמשתקפים על גביי המים. הצינור יכול ריקני, חסר טעם. עד הרגע שאני נוגעת במים. פרץ של אדרנלין עובר בתוכי, ואני לא רוצה שהוא ייפסק. אני זוכרת את הדממה שאבא גלש, הוא שמע הכל לצד השקט הדומם. זה האוויר שלו. היום זה האוויר שלי. קימברלי מצאה את התקווה. אך מה יקרה ברגע שהתקווה תיקח הכל?