מקום #6 בראנדום 3.11.17! בתור נערה שקוראת בויקיפדיה כל יום ומגלה על הרבה אנשים שלא חשבתי שיהיו יהודים שהם יהודים. אז החלטתי לפתוח ספר על האובססיה, פרק עולה כל שבוע אלא אם יבוצע שינוי כלשהו בעתיד. המשך קריאה נעימה רבותיי!

•הושלם• לצערו של איתי, בשבילו אהבה היא מילה נרדפת לכאב. זה מה שקורה אחרי שנדלקת על סטרייט בגיל חמש, וגילית שאתה מאוהב בו בגיל שתיים עשרה. כן, זה היה אכזרי. מה הוא לא עשה בשביל אוראל? בשביל שהוא יבחין בו? איתי שתה, עישן, הנמיך את השפה שלו לסלנג מרוצץ, הכל כדי להתקרב אליו. והוא סוף סוף היה חבר שלו, הוא היה קרוב אליו. ...אבל אוראל עדיין היה סטרייט, וכמו כל סטרייט, הוא מצא את הבחורה הסטרייטית שהתאימה לו כמו כפפה ליד. איתי ממש רצה לשנוא אותה, אבל הוא פשוט לא. באמת, זה היה בסדר אם אוראל לא היה מאוהב בה - אבל זה היה כל כך שקוף, ו...זה לא כאב בכלל. אז כן, איתי דיבר עם גיא שנייה אחת ושנייה אחרי בכה כמו מתבגרת שקיבלה מחזור בפעם הראשונה. הוא חשב שהגיע לו את זה. מהצד השונה של הספקטרום, גיא הכיר את איתי כמעט נצח. הוא היה דרמה קווין, מלא ביטחון, מעשן, שותה, משוויצן. איתי היה רהוט להפליא וזה נראה כאילו כל תשומת הלב ישר קפצה אליו כשהוא נכנס לחדר (גיא בהחלט ידע שהעיניים שלו תמיד קפצו אליו). איתי התמיד חזק, תמיד שמח. כלומר, זה מה שהוא היה אמור להיות... אבל אז, באמצע שיחה תמימה, איתי-השמח-תמיד התפרק ובכה בפעם הראשונה כאילו כל המשפחה שלו מתה בתאונה טראגית. פתאום, גיא גילה אדם שונה לגמרי ממי שהוא חשב שהוא הכיר.

הייתי ילדה נאיבית שחשבה שהיא אמיצה. האופי העיקש והתוסס שלי היה גדול מדי לגוף הצנום בו הוא נכלא. רציתי להיות גיבורה. רציתי שמשהו יקרה בחיים שלי, משהו שישנה אותי לנצח. "היזהרי במה שאת מבקשת, יקירתי". אמר לי מישהו, הו כמה שצדק. אני כבר לא אני. * * * בממלכה מרוחקת השוכנת בין יערות וכפרים ישנה מלחמה בראשות המורדים והמלכה המושכת בחוטים. ריין חיה בתוך עולם משלה ביער, מחכה לרגע בו תגשים את יעודה הרצחני ותשיב את יקיריה. אך הרגע מגיע, והיא נכשלת. דבר לא משתנה. קרדיט לwhobypassion@ המדהימה על הכריכה!

מאז שהיה בן ארבע עשרה ואחותו שלוש עשרה, ריידר לא יכל שלא להבחין בחברתה הטובה ביותר, ג׳ראלדין. היא היתה מתוקה, בעלת שיער שחור (שלאחר מכן נצבע לאדום), עור חיוור ועיניים חומות-ירוקות. תווי פניה היו עדינים ונראו כיצירתו של אומן - יחודיים לה. הוא שם לב אליה במשך השנים וראה אותה מתפתחת ומתבגרת, הופכת ליפה ומושכת יותר ויותר ככל שהזמן עבר. כשהיה בן שבע עשרה, אמר לראשונה את מחשבותיו לאחותו. פרנצ׳סקה מעולם לא היתה האדם הרגיש ביותר בעולם. בתור אחותו של ריידר, הוא לא ציפה ממנה להרבה - אך היא הפתיעה אותו כאשר אסרה עליו להתקרב לחברתה לחלוטין. בכל פעם ששאל אותה על כך, המציאה תירוץ חדש. ׳היא לא מעוניינת בקשר׳, ׳היא היתה אומרת לי אם היתה מעוניינת בך, אני לא רוצה שתיפגע׳ ו׳היא דלוקה על מישהו אחר׳ היו רק חלק מהמגוון הרחב של תירוצים אלו. ריידר לא הבין למה אחותו כה שונאת את הרעיון שלו ושל חברתה ביחד, אך החליט לפעול גם בלי אישורה. אחרי הכל, היא רק מגוננת על חברתה ואחיה מפני פגיעה, לא כך? לפחות כך חשב, עד לאותו היום בו גילה שלא הכל כפי שנראה בתחילה.

סיפורים קצרים~ הסיפורים הם מומצאים לחלוטין, ולא נותנים לגיטימציה לשלל הדברים המסופרים בהם אלא מציג אותם ללא קשר לדעתי האישית.

אני שונאת להודות בזה אבל אני מוזרה. אני לא נולדתי נורמלית, יש לי בעיה בריאותית. היא לא נפוצה כל כך אבל כל דבר הכי קטן שמלחיץ אותי או מפחיד אותי גורם לי לשהק, בהיסטריה. (מה שממש מפגר כי אני אוהבת סרטי אימה) בשביל זה יש לי משאף מיוחד, הוא משחרר, בנוסף לאוויר, תרופה אבקתית שנמצאת במשאף. אני שונאת להיות שונה, "מיוחדת" אבל זאת מי שאני. זואי קיין, הילדה המשונה. תמיד התאמתי את הבגדים שלי והמראה שלי למחלה שלי, זאת אומרת שאני הילדה שמציקים לה בבית ספר, הילדה החנונית. אבל, מה יקרה כשאני אתקל בבחור שלא יהיה לו אכפת מכל זה? הוא...ישנה אותי. © כל הזכויות שמורות לי.

ספר המשך ל hiccups. מוזמנים להיכנס לפרופיל שלי ולקרוא! © כל הזכויות שמורות לי, אין להעתיק.

/ / זוכה תחרות פרסי החורף 2017-18 / / ***עדכון חשוב: הספר לא מתעדכן יותר (הטומטומים בוואטפד לא מרשים יותר ממאתיים פרקים). לשירים ולקטעים חדשים, אתם מוזמנים להיכנס לספר הקטעים השני שלי! תודה רבה❤*** "וכך יוצא שהמציאות יותר הזויה מהחלום." אני לא אגיד יותר מדי, אף פעם לא אהבתי להגיד יותר מדי. קטעים ושירים קצרים (מקוריים ומתורגמים) על אהבה, שנאה, שמחה, קנאה, מסתורין, עצב, מוות, ייאוש ושאר ירקות לא טעימים. כל קטע ושיר גם מכיל קצת מהטעם המוזיקלי האישי שלי. בקיצור, מה שבא לי, פחות או יותר. תהנו! (נקווה שתצליחו) #1 בקטגוריית הפואטיקה (2.5.2019) #2 בקטגוריית הפואטיקה (14.8.2018) (נ"ב: תודה ענקית ל - @lagoona7blue על הכריכה המדהימה שהיא עיצבה לי❤❤)

מקבץ רגשות שעוטפים לי את הנפש עד שקשה לנשום.