״הדם שלי שורף מכמיהה אליך, יקירתי. תחזרי אליי. תפסיקי לענות את שנינו, את יודעת שאני המיועד לך. אין טעם להכחיש.״ חום גופי עולה ועולה והשריפה שהוא מדבר עליה צורבת גם אותי. ״אתה מתבלבל ביני לבין מישהי אחרת. כמה עוד פעמים אני אומר לך שאני לא המלכה השחורה?״ ״גם אם תגידי את זה עוד אלף פעמים זה לא יהפוך את זה לנכון. אפילו אם את חושבת שאני משקר לך, האגם לא משקר. החברה הכי טובה שלך לא משקרת.״ הוא מופיע מולי בפתאומיות, פניו הסקסיות במרחק נשימה ממני. הוא חתיך בצורה שקשה לתפוס. ״את לא יכולה לברוח ממני,״ ידו העוצמתית מחליקה על הלחי שלי והליטוף העדין בוער בכל מקום בגופי. ״אין מקום מספיק רחוק בעולם הזה ובעולמות שמעבר לו שלא אמצא אותך. כשתביני את זה, כשתביני שנולדת למעני ונולדתי למענך נוכל לכבוש את העולם. נשלוט בו ביחד מקצה לקצה.״ ״השלטון שלך קורע את העולם,״ אני סותרת לידו. ״אין לי שום כוונה להצטרף למחול ההרס שלך. לא משנה מה יקרה, לא משנה מה קבע הגורל אני אתנגד לו ולך עד המוות. כשתבין את זה החיים שלך יהיו קלים.״

במאה ה־17, כשהים נשלט בידי אימפריות גדולות ודגלי קרב מאיימים, מתנוסס מעל הגלים דגל אחד שמטיל אימה על כולם - הדגל השחור של קפטן ג'יימס הוק, הפיראט הנודע לשמצה. הוק נרדף באכזריות על ידי מלך רודריק, שמאשים אותו ברצח אחיו - פשע שהוק טוען שלא ביצע. האמת על אותו לילה אפל קבורה עמוק, ורק מעטים יודעים את הסוד. בינתיים, בארמון הממלכה, הנסיכה ליאונה נאלצת להינשא למלך רודריק כדי לאחד כוחות פוליטיים. אבל בלילה שלפני החתונה היא בורחת - נחושה למצוא את דרכה בעצמה. היא מסתתרת על ספינה זרה, בלי לדעת שזו הספינה של הפיראט הכי מבוקש בממלכה. על הסיפון, היא מציגה את עצמה כ־אן כדי להסתיר את זהותה האמיתית. הוק, שלא יודע שמדובר בנסיכה שנועדה להיות כלתו של אויבו המושבע, מוצא את עצמו נמשך לאישה מסתורית שלא נרתעת ממנו. בין סערות הים לקרבות דמים, בין שקרים לסודות אפלים, ליאונה והוק נלכדים ברשת של תשוקה מסוכנת. אבל כשהדגל השחור מונף - לאיש אין לאן לברוח.

"מה עכשיו קפטן?" "הנוהל הרגיל. תהרגו את כולם." אני משיב ונשען על דופן עמוד המפרש, מביט בשיעמום בחיילי המלך שצורחים לכל עבר. יש שמתחננים לרחמים, יש שמנסים להזכיר לי את העבר המשותף שלנו. אבל כמו שהם שכחו אותו כשעינו אותי, גם אני שוכח אותו שאני מוציא אותם להורג. יש כאוס כל הסיפון, ואז אני קופא כשאני שומע, "שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד." זה קול נשי, מפוחד ורועד. "עצרו!" אני קורא אבל מאוחר מדי כי החרב מונפת באוויר ממש מעל הצוואר שלה.

היא לא ידעה שהוא מלך. הוא לא ידע שלבה יגרום לו לרעוד. בשדה קרב ספוג בדם, ליאן - שפחה יהודייה צעירה ועדינה - מצאה אותו חבול, פצוע, בין חיים למוות. היא לא ראתה תואר או כתר, רק אדם כואב שזקוק ליד שתושיט לו חמלה. אז היא נשארה. טיפלה בו. האכילה אותו. החזירה לו את החיים. אבל כשפקח את עיניו - קיליאן, מלך צעיר, חזק ואכזר, מצא את עצמו שבוי בידי מבטה. איש לא העז לגעת בו כך מעולם - בלי פחד, בלי אינטרסים. רק אמת פשוטה. העולם לא מוכן לאהבה ביניהם. לא אביה השמרן, שלא יסכים לעולם שבן לעם זר ייגע בבתו. לא ארוסתו הקרה של קיליאן, שלא תוותר על הכתר בלי מלחמה. ולא הלב של ליאן - הלב שיודע שאסור לו לרצות... אבל לא מצליח להפסיק. האם אהבה אחת יכולה לשבור גורל שלם?

רוני נוימן היא בחורה צעירה אוהבת לבלות ואת החיים הטובים אך לא אוהבת לעבוד קשה לכן פנתה לתחום היחיד שמעניין אותה- אושיית רשת ששם הכול נוצץ והכול מוכר. אך השאלה האם כל הנוצץ זהב מהדהדת באוזנה לא פעם מפי חבריה הקרובים ומשפחתה שרצו עתיד אחר עבורה. השאלה האם רוני תתפכח בכל היבט בחייה, בעיקר בחיי האהבה שגם שם כמו בחייה המקצועיים היא בחורה קיצונית שעומדת בפני המון החלטות גורליות. ***כדי להבין את הספר 'ההתפכחות' כדאי לקרוא את 'ההתמחות' קודם. מקווה שתיהנו.

"יש לך משהו להוסיף? כי אני אשמח להוסיף לך עוד שני עיקופי שחייה מסביב לספינה." אני מנידה בראשי לשלילה. "בלעת את הלשון? תעני במילים! יש לך משהו להוסיף?" הוא מרים את הקול. "לא." אני משיבה מלחישה. הוא מחייך חיוך מבשר רעות ומסתכל על כל הצוות. "אתם יודעים מה קורה כשמישהו מהצוות עונה בצורה לא מכבדת... נכון?" הוא שואל וכולם נאנחים בתסכול. עצבנים עליי. "קדימה! כולם לעלות על מדי שחיה. נתחיל בעונש של שלושה עיקופים." "אבל... מה עשיתי?" אני באמת לא מצליחה להבין. הוא מסתכל על אחד מחברי הצוות, "תאיר את עיניה." "כשהקפטן שואל שאלה, משיבים בתשובה של כן קפטן, או לא קפטן. כבוד." אני שונאת את הקפטן. אני שונאת את המפקד המחורבן שלי!

נו באמת? דווקא היצור הזה? כריסטיאן הורלר הוא האויב המושבע שלי. האדם היחידי שאני מתעבת כל דבר שקשור בו. מה עובר למאמן הזה בראש שהוא שם אותנו יחד? כאילו, מה? אין לי מספיק על הראש? לעזאזל איתו! אז כן, אולי הוא נראה כמו החלום של כל אישה ואולי הוא הבחור הכי מבוקש בתיכון, אבל אני לא מתכוונת להמשיך ככה. והאדיוט הזה מנסה להתגרות בי, כאילו, למה שהוא יפלרטט איתי כל היום?! הוא גילה שיטה חדשה לעצבן אותי? כי זה פאקינג עובד. לוכד החלומות הרעים שלי הוא ספר רומנטי, מצחיק, מעניין, ומדליק. תתכוננו להתאהב בכריסטיאן ואמיליה ! :))))

״בואי לכאן״ הוא אמר בתקיפות. ״לא״ עניתי והצטערתי שניה אחרי זה על כך, הוא סימן לשומרים שלו לצאת מהחדר וקם מהכיסא. הוא התחיל להתקרב לכיווני והפרצוף הזועם שלו לא ירד לשניה מפניו. הוא נעצר מולי ובהה בעיניי, אני ניסיתי לשחק אותה לא מפחדת למרות שאני משקשקת מפחד בכל זאת ראש המאפיה האיטלקית עומד מולי. הוא העיף את שערי הצידה מפניי בעזרת הזרת שלו והחזיר את ידו למקום. ״תתפשטי״ הוא קבע והתרחק ממני. ״ממש לא״ אמרתי והוא גיחך לעצמו, בשניה הוא חזר אליי וחנק אותי בחוזקה, לא בקטע סקסי. ״כשאני אומר לך לעשות משהו, את עושה. מובן?״ הוא שאל ושיחרר מגרוני, לאן הכנסתי את עצמי? אני אליזבת' ג'קסון, אני בת 20. הכל נדפק ברגע שפגשתי אותו, את מתאו דלה רוביה.

״את יודעת מה פירוש השם שלך, מִיוֹ?״ הוא שואל אותי תוך כדי שהוא מקפל את שרוולי החולצה המכופתרת שלו. ״לא.״ הוא מתחיל לפתוח את חולצתו וחושף בפניי חזה ובטן מרשימים. ״מִיוֹ זה שלי באיטלקית. ואת מִיוֹ.״ הוא אומר מצחקק. ״אני לא שלך!״ אני נוהמת עליו. הוא ממשיך לצחוק ולעצבן אותי. ״את כן, אני לא דואג, את תתרגלי לזה עם הזמן.״ אזהרת תוכן: אלימות מפורטת שפה בוטה חטיפה התעללות פגיעה עצמית הכתיבה התחילה: 30.3.2023 הסיפור פורסם: 17.9.2023 הכתיבה הסתיימה: 8.4.2024 הפרסום הסתיים: 8.4.2024 מקווה שתאהבו💗