עונה שנייה לסיפור "כמו אחות קטנה". לאחר שלוש שנים שבהם תום וירדן כמעט ולא נפגשו, תום מגיע למסיבת יום הולדת התשע עשרה של ירדן. עם הזמן הדברים מתגלגלים כשתום מגלה שירדן היא לא אותה ירדן הקטנה שנהג לשמור ולהגן עלייה מכל דבר. היא כבר לא החברה שלו והיא גם לא שוכחת להזכיר לו את הדרך בה פגע ונפרד ממנה. אבל בכל נקודות השבירה בהן שניהם נוכחים ביחד, רגשותיו של תום מתחילים לתעתע בו ובהחלטות שלו וירדן מתחילה לערער בהחלטות שלה. כל זה, בתוספת של ריבים, מסיבות, חברויות, צחוק, בכי, שנאה, אהבה, אקסים ואקסיות- בעיקר אקסיות. העונה השנייה של ״כמו אחות קטנה״, מציגה את כל מה שהשתנה במשך השלוש שנים האלו תוך כדי שהיא מסופרת בזמן הווה וגם היא מנקודת המבט של תום.

"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנה לפי רגשותיו ועכשיו הוא לוודאי כועס, לכן הן נראות כהות יותר. לסתו משורטטת כך שנדמה לי שאם אעביר את האצבע שלי עליה, אני אחתך. עצמות לחיו בולטות, אבל לא יותר מידי, במידה המחמיאה לו. שפתיו מלאות ובשרניות, כאלה שלכל בחורה יתחשק לנשוך מעט, בשרניות ואדומות מעט. אפו מעט סולד בצורה המחמיאה לפניו. שיערו השחור, שחור פחם, שופע ונראה כל כך רך ונעים למגע כך שאני רק רוצה להעביר את ידי בשיערו. אני משתחררת מן הבהייה בה שהיתי לרגע מיופיו המהפנט. "ת-תעזוב אותו... א-אני אביא לך את הכסף." ----- הכירו את לאלי מילר, בחורה רגילה שלא יודעת מה צופן לה הגורל. אחרי משמרת לילה, היא מצפה לחזור לביתה כרגיל, אבל אז היא פוגשת באדריאן סמית'. ומשם... שום דבר לא יחזור להיות רגיל.