"אני מכיר אותך." אני לא עונה לזה. "תסתובבי ותסתכלי עליי." הוא פוקד ואני שומעת את הצעדים שלו בעקובתיי. אני לא מסתובבת. "לילי?" אני עוצרת למשמע שמי. הוא מזהה אותי? פאק. ברור שכן. "לילי? זאת את! מה את עושה כאן לעזאזל?" הוא נעמד מולי ואני לא מרימה את עיניי מנעלי הספורט שלו. "תסתכלי עליי." הוא מבקש שוב ואני מרימה אליו את עיניי. "מה את עושה פה?" "לא קוראים לי לילי. קוראים לי רוז." אני משקרת לירוק של עיניו.

"לילה טוב," "לא הבנתי," "איזה חלק לא הבנת בצמד המילים לילה טוב?" "את זה שאתה אומר את זה במקום לעשות את מה ששילמת לי בעבורו." "שילמתי על יום שלם איתך," "אתה לא צריך להזכיר לי. מתי מגיע החלק שבו אתה מזיין אותי ואז אתה יורד לי מהגב?" "החלק הראשון שבו אני מזיין אותך יגיע כשאני ארגיש את רוצה שאעשה את זה ולא בגלל ששילמתי לך. החלק השני אף פעם לא היה כלול בהסכם שלנו ולכן הוא גם לא יגיע." "מה לא היה כלול? אמרת יום אחד, דייט אחד." "נכון, זה מספיק זמן." "בשביל מה?" "בשביל שתרצי ממני עוד, אל תסתכלי עליי ככה, אני גרוע יותר מקוקאין. ההתמכרות אליי בלתי נשלטת." "יודע מה? אתה צודק." "לגבי מה?" "לגבי ה'לילה טוב', אתה צריך לישון כי אתה הוזה ואני מקווה שזה מעייפות." טריגרים: הפרעות אכילה, הטרדה מינית ואלימות מילוית ופיזית

"אם אתן לך אקדח דרוך, את תירי בי?" הוא שואל בקול אדיש. אני יודעת מה יקרה אם את לו תשובה חיובית. ראיתי מה קרה לאלה שהוא שאל לפניי. "ל-לא." אני לוחשת. "את משקרת." נכון. אבל גם אם הוא חושב כף הוא לא יהרוג אותי. החוק המעוות שלו של 'הקם להורגך...' מחייב אותו להיות מאויים ממני כדי להרוג אותי. "ומה אם אגיד לך שאת שאר החיים שלך את תעבירי תחת מרותי?" הוא שואל. "א-אצל האיטלקים ק-קוראים לראש 'קאפו', אז יחי הקאפ-פו החדש." ספר המכיל טריגרים בעיקר של אלימות

"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את פניו לשלה בהתגרות. היא מסירה את הסינר ומפזרת את שיערה שגולש על גבה בגלים יפיפיים. היא נעמדת על קצות אצבעותיה כדי להגביה את עצמה ומביטה לעיניו של בראנט "אז שהוד מלכותו ישרת את עצמו." היא מדגישה את מלותיה בתגובה להתגרות של בראנט, מסתובבת ויוצאת אל הגנים. בראנט ניראה אבוד ואני לא מצליח להחזיק את עצמי ופורץ בצחוק. בראנט מרים את ידיו "משהו מצחיק אותך וויליאם?" הוא נוהם בתסכול ואני ממשיך לצחוק ללא שליטה. "אתה יכול להילחם נגד שישה אבירים במקביל אבל נראה אבוד כשילדה קטנה צועקת עליך." כואבת לי הבטן מצחוק ובראנט לא נראה מרוצה מהעניין. "מה עכשיו? שאלך אחריה?" הוא שואל כשאני מצליח להירגע. "תעלה אותה לאגף שלי, אחכה לכם שם ואבהיר לה את יחסי הכוחות בין מלך ושפחה." אני מרצין. מכיל: תכנים מיניים, אונס, תקיפה מילולית, תקיפה פיזית, אלימות.

"אני לעולם לא אהיה שלך ." "את כבר שלי , אני הבוס שלך אם אני זוכר נכון." "אתה הבוס שלי וככה תישאר , תתרחק מחיי הפרטיים הם כבר לא ענייניך! ואין לך שום זכות לומר לי מה לעשות." הוא אחז אותי מעורפי ומשך לכיוונו . הוא הצמיד פניו לשלי, אבל לא נגע . נאבקתי באחיזתו הנוקשה. "את פנית אליי וביקשת עבודה , אני הענקתי לך את ההזדמנות הזאת . מילה אחת ממני ואף מועדון לא יכניס אותך אליו. אז אם אני אומר לך לקפוץ , את שואלת אותי כמה גבוה !" הוא נהם. מצליחות לנחש מי הדמויות ? ****זהו ספר המשך ישיר לספר הקודם שלי , כניעה מתוקה . אבל אפשרי לקרוא אותו גם מפה , פשוט זה פחות כייף .**** ++++אנחל-הבן של דמיאן ואליסיה . נואה-הבן של פביאן וטיילור. לאו- הבן של פיירו וג'יין . רפאל- הבן של דראקו ולונה. ניקולס- הבן של של רוסו וליז קיארה-הבת של דראקו ולונה. היילי-הבת של פיירו וג'יין. אדל- הבת של דמיאן ואליסיה.++++ ספר זה מכיל תכנים אלימים פיזית ומילולית , מיניים, אונס והרבה מאד מתח.

"את תשבי כאן. על הברכיים." "עד מתי?" "עד שאני אחליט שזה מספק אותי." נהמתי עליה. גררתי כיסא והתיישבתי מולה כך שפניה פונות לכיווני וידיה מאחורי גבה. היא נשארה כך בלי לזוז במשך דקות ארוכות. מדיי פעם שמעתי אותה בולעת את רוקה בקול. לאחר יותר משעה היא החלה להזיע. פניה היפות נרטבו והלהבות באח שבער השתקפו בהן. "אני צריכה מים." היא לחשה, "בבקשה." היא העבירה את לשונה על שפתיה. התרוממתי ולקחתי מהשולחן כוס מזגתי לתוכה מים קרים הותיישבתי שוב על הכיסא מולה. היא הרימה את עיניה אליי מסתכלת על על כוס המים בידי. שתיתי ממנה מעט וקרבתי לשפתיה. היטתי אותה מעט כדי שתוכל להרגיש מהמים על שפתיה וברגע שהם נגעו בשפתיה משכתי את הכוס ממנה ושפכתי אותה על ראשה. ** מכיל שפה גסה, אלימות מילולית ופיזית, קטעים מיניים מפורטים.

"פעם הרגשת שכל מה שאת נוגעת בו הופך לאפר?" "לא אפר, אבק." "אצלי זה אבק שריפה."

"יש לך משהו להוסיף? כי אני אשמח להוסיף לך עוד שני עיקופי שחייה מסביב לספינה." אני מנידה בראשי לשלילה. "בלעת את הלשון? תעני במילים! יש לך משהו להוסיף?" הוא מרים את הקול. "לא." אני משיבה מלחישה. הוא מחייך חיוך מבשר רעות ומסתכל על כל הצוות. "אתם יודעים מה קורה כשמישהו מהצוות עונה בצורה לא מכבדת... נכון?" הוא שואל וכולם נאנחים בתסכול. עצבנים עליי. "קדימה! כולם לעלות על מדי שחיה. נתחיל בעונש של שלושה עיקופים." "אבל... מה עשיתי?" אני באמת לא מצליחה להבין. הוא מסתכל על אחד מחברי הצוות, "תאיר את עיניה." "כשהקפטן שואל שאלה, משיבים בתשובה של כן קפטן, או לא קפטן. כבוד." אני שונאת את הקפטן. אני שונאת את המפקד המחורבן שלי!

"היה בנינו משהו, ונקשרתי אליך. אבל מפה אני ממשיכה בלעדייך, כי מה שהיה בינינו הוא בלתי אפשרי." "את יודעת שזה לא נכון... ואני לא ציפיתי שזה יקרה. לא תכננתי את זה ואני בטוח שגם את. אבל מה לעשות, אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב, אלו הרגשות שלנו ואין לנו שליטה עליהם." ***** אמור סוארס, היא יתומה בת 16. היא הגיעה לבית האומנה כאשר הייתה בת 3, ובגיל 10 החלה לחוות התעללות מצד "המקובל" בבית האומנה. 5 וחצי שנים לאחר שהתחילו להתעלל בה, הטבחית אוליביה האהובה על הבית, מחליטה להתערב שוב, והפעם, הרבה יותר חזק. היא שולחת את אמור לפנימייה חדשה, במרכז העיר בוסטון. היא מגיעה לפנימייה הזאת, מלאה בחששות מאיך שהוותיקים יקבלו אותה. אך הכל מתנפץ לה בפרצוף כשהיא פוגשת לראשונה ב"בריון" של הכיתה. ולמרות כל זה, היא לא ציפתה ששם היא תכיר את האהבה האסורה שלה. האחד ששמר עליה והיה לטובתה כשכולם הפנו את גבם אליה בשל עברה. אותו אחד שכבש את ליבה ואהבה הקיימת ביניהם היא פשוט בלתי אפשרית. כך לפחות היא חושבת. "אנחנו פשוט לא יכולים להיות ביחד." אלו הם דבריה אליו. "אני מוותר על הרבה דברים בחיים, אבל על דבר אחד אני לא מוותר, והוא עלייך." זאת הייתה האמירה שלו ביום שבו הוא החליט שזהו זה, הוא רוצה אותה והוא ילחם עליה בכל ליבו. גם אם זה מוצא חן בעיניה וגם אם לא.

"אוקיי... אתה מבין?" הסתכלתי עליו במבוכה. "אהה." הוא ענה. "אז תעזור לי?" אני מקווה שהוא לא יצחק עליי. "כן, אני אעשה את זה," הוא עצר לרגע והסתכל עליי בחיוך ממזרי. "אבל אני רוצה משהו בתמורה לכך." "מה?.. מה זאת אומרת משהו בתמורה?" שאלתי אותו בחשש והוא התחיל לצחוק. "אני רוצה שתהיי המשרתת הקטנה שלי כשאני אבקש ממך, בתמורה לזה שאני אהיה החבר המזויף שלך." הוא ענה. ******** אלינור שטרן, נערה בת 16 בעלת ביטחון, יפה עם עיניים כחולות ושיער שטני, לא גבוהה ולא נמוכה, עוברת לבית ספר חדש ומתחילה כיתה י"א. היא פוגשת את הנער הכי פופולארי בתיכון ומבקשת ממנו בקשה. היא לא חשבה שהבקשה שביקשה ממנו, תשנה את חייה. *הסיפור נכתב בשנת 2015-2016 *מבוסס על האנימה: Ookami Shoujo to Kuro Ouji