"אמא אמרה לי שאני צריכה ללכת לקבוצת התמיכה הזאת. היא אמרה לי ששם יכולים לעזור לי, לשפר את ההרגשה הארורה הזאת." אנאבל גראנט, נערה מתבגרת בת שש-עשרה, חווה טראומה נוראה ונאנסת על ידי האדם שאותו היא מתארת כאהבת חייה. עקב האירועים שמגיעים לאחר ליל האונס, אנאבל או בכינויה - אנה, מוצאת את עצמה שוקעת בתהום ללא דרך מוצא החוצה. אימה של אנה אשר דואגת לה, שולחת אותה לפגישות בקבוצות תמיכה כדי שיעזרו לה להשתקם ולחזור למסלול חיים שגרתי. אך אנה מקבלת את הפגישות בצורה לא נכונה, ספק אם זה בגלל הסיפורים הנוראיים שהנוער שבקבוצה מספר וספק אם זה עקב ההכחשות של אנה שהיא חלק מהנוער בסיכון שצריך את השיקום של קבוצות התמיכה. היא מסרבת בכל אופן להקשיב לאימה וללכת לפגישות ובכך היא מוצאת את עצמה מבלה את זמנה בפארק על בסיס קבוע, מעשנת סיגריות. באחת הפעמים בהן אנה מבריזה מהפגישה, היא מגיעה אל הפארק ופוגשת בג'סטין, סטודנט בן עשרים-וארבע ממנו היא מבקשת מצית. אך כאן הסיפור לא נגמר, ודרך ארוכה ומסורבלת מחכה לשניים כשכל אחד סוחב על גבו מטען כבד וסיפור חיים נורא שעושה אותם כל כך דומים אך עם זאת כל כך שונים. -- © כל הזכויות שמורות לנירה אבסוב, אין להעתיק/ לשכפל/ להעביר/ להדפיס/ לצלם/ לעשות כל דבר שהוא עם התכנים המופיעים בסיפור.

יקיר הוא התלמיד הכי בעייתי בתולדות כפר הנוער ״אורנים״,הוא נשאר כיתה בזמן שחבריו לשכבה ברובם מצליחים להשתקם מהריסות חייהם ולהתגייס לצבא. תמר היא נערה קשוחה שמסתירה בליבה את הסוד האפל שלה,תמר מגיעה ל״אורנים״ על תקן בת שירות בשנתה הראשונה לשירות. מהר מאוד היא מבינה לאן הגיעה,ושיקיר לא הולך לעשות לה חיים קלים... ״אני מזהירה אותך מראש, שכבת י׳ב השנה מאוד...״היא מחפשת את המילים, ״מאוד מאתגרת,ובמיוחד תלמיד אחד״. לפתע נער גבוה ורחב בגופו נעמד כחוצץ בין שנינו,הוא מביט ישירות בעיניים והמבט שלו הוא בגווני אפור ירוק. ״אני אקצר לך את זה ריקי״הוא מסובב את ראשו אל המנהלת שעומדת מאחוריו, ״אני יקיר,ואני התלמיד האחד הזה.״הוא טוחב סיגריה לפיו,מעביר בי מבט ואז במנהלת ועוזב את המקום.

•הושלם• משפחת ברנר אוריאל,אביחי,אורחן,דויד-אחים. כל אחד נמצא במקום אחר,ילדים של רב, מתהלכים בגבול העולם שלהם, לעולם בחוץ לחזור בשאלה,לחזור בתשובה,להיות מאומץ,להיות חכמה גבול אהבה ואמונה ,גבול ההכלה,קבלה,ואהבת חינם. _בסיפור קיימים השקפות עולם שונות,כל דמות היא כשלעצמה,מצייגת את עולמה.

סיפור על נער מפוחד שמעולם לא הסיר את שרשרת הצלב מצווארו, ועל נער כועס עם יותר מידי קעקועים, היעשה הכל בשביל לקרוע את השרשרת הארורה הזו מצווארו היפה והחיוור. "הכאוס הטהור ביותר קורה כשהמלאך התמים נופל בשביל השטן החוטא, ומוצא את סופו. כמו שהוא גורם ללב שלך להלום כך גם הוא יהיה מסוגל לעצור אותו, אז אל תנהג בטיפשות, אתה יודע שאתה צועד לעבר גורל בלתי נמנע". ___________________- אזהרות: הסיפור יכיל נצרות, שפה גסה, גזענות, boyxboy, קטעים מיניים ובעיות התמכרות. עלול להכיל גם פגיעה עצמית.

התחלה חדשה, חברים חדשים, מפקד חדש. בכל אלו פוגשת אריאל בארבעה חודשי טירונות מפרכים, שבסופם, תגשים אריאל את חלום ילדותה- להיות חלק מגדוד קרקל. אך בדרכה קשיים רבים, והקושי הגדול ביותר הוא לא להתאהב במפקד. *** "אני אוהב את הצחוק שלך," הוא אמר בלי שום קשר, ואני חייכתי חיוך ביישני, "הוא סתם ילדותי." עיניי הביטו בעיניו השחורות, שגרמו למערבולת להיווצר בבטני. "זה מה שאני אוהב בו."

"מתי את מתגייסת מאיה?" איתן שאל כשלפתי שתיים מאצבעותיו כדי להסב ממני את הכאב של דקירות המחט. מייקי היה זרוק במסדרון חדר המיון על כמה כיסאות, ואיתן איכשהו החזיק את עצמו למעני. "אני לא רוצה לעשות צבא." השבתי במאמץ. "המדינה תסתדר בלעדיי." "זה אנוכי מאוד," הוא אמר. משכתי בכתפיי בעזות. "אני אנוכית. לא איכפת לי. לא מכחישה." זה עצבן אותו, איתן היה ציוני. הוא נשף וראיתי שהוא מכריח את עצמו להישאר רגוע. אם לא למעני אז למען מייקי. הייתי האחות הקטנה המטומטמת של החבר הדפוק שלו, והוא הסכים לדאוג לי. * תמיד היה לך כוח רצון אדיר, אבל זה לא שיכולת לעשות משהו; זה לא שיכולת להציל אותי עם הנחמה שלך.