"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר

תום אף פעם לא חשב שהוא יתאהב באחותו של איתמר, החבר הכי טוב שלו. הוא נשבע לאיתמר שבזמן שהוא לומד בפנימייה והוא רחוק מהבית- הוא ישמור על ירדן, כאילו היא אחותו הקטנה באמת. הוא דאג לשמור ממנה מרחק ולהסתכל עלייה מרחוק. הוא לא חשב שהוא אי-פעם יסתכל עלייה אחרת חוץ מ׳אחות של איתמר׳. עד יום שישי אחד, שבדרך-כלל היה כמו של יום שישי שהם היו רואים אחד את השני, רק שהפעם הוא ניגש אלייה, ומאז הפך את כל החוקים. ככל שהזמן עובר העניינים רק הולכים ומסתבכים. סודות, בעיות, חברים ואפילו משפחה לא מתפקדת. מערכת היחסים שלהם היא כמו רכבת הרים בדיוק, פעם עולה ופעם יורדת.. אך לפעמים השאלה היא האם אחרי כל ירידה- כזה קל לעלות? ⚒⚒ ••סיפור גמור••

טוב, אז השם שלי זה אליסון, ואני ילדת רחוב, כן, אני פשוט גרה ברחוב, בהתחלה זה היה מפחיד אבל זה היה כי הייתי קטנה, אבל גדלתי , לא יודעת אם לטובה או רעה , אבל גדלתי. טוב אז קצת על עצמי , אני בת 16 אמורה להיות כיתה י׳ , יש לי עיניים כחולות ושיער שטני עד קצת אחריה הכתפיים והוא מדורג כי אני גוזרת לעצמי אבל אני אוהבת את זה. אני לא גבוהה בכלל אבל גם לא נמוכה . אני יתומה, והדבר היחיד שיש לי מהמשפחה שלי זה תמונה של אמא שלי , אני לא זוכרת אותה בכלל, אבל מהתמונה היא מאוד דומה לי. מה שקרה להם זה כבר סיפור אחר ואני לא אוהבת לדבר על זה. אני כבר לא ילדה שמדברת או צוחקת , אבל אני גם לא בוכה, אפשר להגיד שאני פשוט לא מביעה רגשות, לדעתי זה לא שווה את זה , בכל מקרה כולם עוזבים בסוף.

'אני חייב לדעת מי את' כתוב על השולחן שנהיה בתוך חודש מלא בהתכתבויות שלי ושל הילד הזר שגרם לי להתאהב בו רק מהתכתבות על שולחן 'מאחורי הקפיטריה בשעה רביעית'.

ברחתי. העולם שלי התרסק באותו יום, החלומות שלי התנפצו לא היה לי מה לעשות, לא ידעתי איך ההורים שלי יקבלו את זה, איך החברות שלי יקבלו את זה. איך הוא יקבל את זה, פשוט ברחתי.

♡גמור♡ סמנתה וסאם הם חתול ועכבר מהרגע שהם הכירו,אבל המוות הפתאומי של חברם המשותף לא מעלים את היריבות בניהם,אך מקרב אותם בצורה שהם מתכחשים אליה. מה קורה כשבכל זאת מתאהבים באהבה האסורה? ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ עיניי נפערו כשהרגשתי את הבליטה נצמדת לבטני. נשימתי נעצרה כשמצאתי את עצמי שבויה במבטו. עיניו הכחולות היו אפלות ובערו מתשוקה החזירו לי מבט. הוא נצמד אליי יותר,מצמיד את גופינו עד שלא עברה בנינו סיכה. "אני מצטער על כל רגע שגרמתי לך סבל" עם כל נשימה שלי,הרגשתי את חזי עולה. עיניו נעצמו ומצחו נשען עליי. כשפקח את עיניו,הרגשתי את לשוני יוצאת ומלקקת את שפתיי. מבטו הוסט לעבר שפתיי והוא התקשח. הוא שיחרר יד אחת שאחזה במותניי והביא את אגודלו לשפתיי,מעביר אותה לפי קווי המתאר. נישקתי את אגודלו המטיילת,ועיניו נהיו אפלות יותר ממקודם. ידו חפנה את לחיי,והוא רכן לעברי. "כמה זמן אני רוצה לעשות את זה" ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ -מכיל תכנים מיניים-

היא משגעת אותי.הבחורה הזאתי פאקינג מחרפנת אותי,מוציאה אותי משפיותי.אבל איך בחורה כמוהה יכולה להתאהב בבחור כמוני,באל דיאבלו,בשטן בכבודו ובעצמו. בל בירבט,בחורה רגילה בת 20 העובדת בבית קפה ממוצע במרכז העיר. די בטוח שהיא הצטערה שהלכה למועדון החדש שפתחו בעיר עם אמילי,חברתה הטובה..אחרת היא לא הייתה פוגשת אותו,ולא הייתה צריכה לעבור את כל האיומים,הסחיטות,ההפחדות ובמיוחד הנגיעות הנעימות והאינטימיות שמשבשות את מחשבותיה. היא לא יודעת מה לעשות...לברוח?או להשאר עם הגבר שנראה כמו אליל אך מאיים בידיוק במידת יופיו,אבל היא פשוט לא יודעת שאין לה כבר מה להחליט...היא כבר שייכת לו,ורק לו. •First Story• - הסיפור מכיל תכנים מיניים - •Enjoy•

*** עונה שנייה לסיפור save me from you *** אחרי הסוף הטוב הייתי בטוחה שאוכל להתחיל את חיי החדשים עם הגבר שאני אוהבת. הייתי בטוחה שהכל נגמר ונוכל להיות מאושרים סוף סוף. הייתי צריכה לדעת שבעולם שאנחנו חיים בו זה לעולם לא יגמר והסוף הזה היה רק ההתחלה.... **כל הזכויות שמורות לי**

אפס טעויות - ההגדרה ההפוכה לעומרי בן ניסן. נער בשנתו האחרונה בתיכון, כל הדאגות מראשו ירדו וחש כי חייו עמודים להיות פשוטים יותר. אבל לא לעוד הרבה זמן, דווקא אז עומרי מותח את הגבולות ומוצא את עצמו עמוק בתוך האהבה, עם האחרונה שיוכל לצאת איתה.

כמעט כל חיי זכרתי את עצמי כילדה שמנה, דחויה, מכוערת, חסרת בטחון, וילדי היסודי והחטיבה הזכירו לי את זה בכל יום, בכל שעה, אפילו עד לחלומות הם רדפו אחריי קוראים לי בכינוי המפורסם ביותר "דבי הדבה" אבל עכשיו, חזרתי. מינוס 35 קילו פחות, אי אפשר לזהות אותי עכשיו, אני יפה, רזה, חזקה, וזה יתן לי את הכוח להרוס את כל מי שהרס אותי. הכנתי רשימה, של כל המפלצות שעשו לי את החיים גהנום, ועכשיו הם הולכים לשלם. אוי תלמידי תיכון גרייסון אתם לא יודעים מה מחכה לכם...