הילה חוזרת לתיכון לשנתה האחרונה. עומרי, חוזר להיות המחנך שלה- רק שהיא לא זוכרת אותו בכלל. עומרי בא במטרה אחת- להחזיר אותה אליו, להיות איתה. אבל האם היא תוכל להיות איתו ? האם היא תוכל להתאהב בו מחדש ? עומרי יזכיר לה דברים שהיו קיימים בה בעבר, ושהיא שכחה מהם. האם היא תוכל להתמודד איתם ? ומה יקרה כאשר יגיע עוד מישהו, שישנה את הכל ? •גמור

הדרך שלי להשיג דברים בחיים הייתה קלה בדרך כלל. המראה והחיוך כבשו כל נערה צעירה עד לאישה הכי מבוגרת בחדר. הדיבור הפלרטטני שנתן לי להשיג את מבוקשי ללא שום בעיה. אני מעביר את ידי בשיערי ורואה איך הן עוד שנייה מזילות ריר. גברים? הצחקתם אותי. הם בכלל לא נחשבים. אני משדר שהעסקים כרגיל ומתנהג קשוח, מה שגרם להם לפחד. מעולם לא הייתה לי בעיה להשיג משהו, אבל תמיד יש פעם ראשונה. אני תומס או כמו שמכנים אותי תומי ותום. רק המשפחה והחברים מכנים אותי ככה שיהיה ברור, כן?! בפעם הראשונה בחיי לא קיבלתי את מה שרציתי. בפעם הראשונה בחיי נתקלתי בסירוב. איך אני מגיב? אני עצבני. לא, קבלו תיקון. אני רותח. אני לא יודע איך לעכל את זה. כשהייתי צעיר יותר למדתי שצריך להילחם על מה שאתה רוצה. לכן אני מתכוון להילחם בכל הכוח. הדרך שלי תהיה ארוכה אבל שווה. אבל איך אני אמור להילחם על דבר שאני לא בטוח בנוגע אליו? אנחנו נלחמים כשפקחנו את העיניים וראינו מה אנחנו רוצים. אני פקחתי את העיניים? עלול להכיל: תכנים מיניים אלכוהול אלימות סיגריות סמים ודברים נוספים *כל הזכויות שמורות לי© Melodia2 תודה על הכריכה המדהימה

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

ילנה היא תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 17 . בכל שנות לימודיה הקדישה את כל זמנה רק ללימודים. המצב המשפחתי בביתה הוא קשה ורק מחריף בעקבות ההתמכרות הקשה של אביה לאלכוהול. אך לילנה אין אף בנאדם לחלוק ולשתף איתו מה שהיא מרגישה. במהלך הלימודים ילנה התבודדה ויצרה לעצמה דמות שמסוגלת להתמודד עם כל בעיה לבדה ללא אף אחד שיתמוך בה, אך הבעיות המיניאטוריות שהיו לה כבר לא קטנות וישפיעו מאוד על המשך חייה. דמותה החזקה של ילנה מתפרקת. איך ילנה הצעירה תסתדר בתוך במציאות הקשה? האם תנסה לשנות את מהלך חייה סופסוף ולחיות כמו נערה מתבגרת רגילה? האם היא תהפוך למקובלת ותשיג את נער חלומותיה אלכס? מי יעזור לה?

יסמין פרח, בת 18, תלמידה ממוצעת. צינית. ששונאת שאומרים לה מה לעשות. היא בטוחה שהשנה האחרונה שלה בתיכון תהיה משעממת כמו כל שנה. אבל כשמורה חדש למתמטיקה מגיע לתיכון, כולם מתאהבים בו בשנייה. חוץ מיסמין. היא לגמרי שונאת אותו... בעיקר את עצם העובדה שאין לה סיכוי לגשת לבגרות. בלעדיו. #1 ספרות לנערות